Page 24 - et-mol 266
P. 24
אורן זונדר
על תואר הכבוד ביי ותרגומו לעברית
כמו שליטים אחרים של הארץ ,השאירו העות'מאנים מאחוריהם גם מורשת לשונית צנועה ,שכללה בעיקר מילים שהיו קשורות
למזון (מנגל ,שישליק) ולמונחי שלטון ומינהל — בדרך כלל דרך בתיווך של השפה הערבית (טאבו — במקור tapuבטורקית ,דונם,
בול ,לירה ועוד).
החל מסוף המאה ה־ 19ובתחילת המאה־ ,20עקב החזרה לשימוש בעברית כשפת דיבור ולאור התפתחות העיתונות העברית,
החל המגע בין הלשון הטורקית־העות'מאנית לבין הלשון העברית להיות מגע קרוב יותר.
השפה הטורקית עברה מהפך לאחר התפרקות האימפריה העות'מאנית ועלייתו לשלטון של מוסטפא כמאל אטאטורק .ביוזמתו
של אטאטורק הופסק בשנת 1928השימוש בכתב הערבי-פרסי בכתיבת השפה הטורקית (שאינה שפה שמית) ,והוחלט לעבור
לשימוש באותיות לטיניות עם הוספת אותיות שישקפו צלילים הקיימים בטורקית.
בשל שני תהליכים אלו יש מילים שבאופן היסטורי נכתבו בעברית על פי התעתיק מערבית ,וכך הן נכתבו בעיתונות התקופה
ובספרותה .דוגמה טובה לתהליך זה הוא השם "טורקיה" עצמו .בשל השימוש באותיות ערביות ,נהגו לכתוב בעברית "תורכיה" ,על
פי כללי התעתיק מערבית לעברית (בשל דמיון העיצורים בשתי השפות) .בשפה הערבית נכתבת המילה באותיות המקבילות לת"ו
העברית ולכ"ף העברית ובשל כך היה מקובל לכתוב "תורכיה" .כיום הכתיב התקני הוא "טורקיה" ,על פי כללי התעתיק משפות
אירופיות ,שבהן THתועתק כאות ת' ,ואילו Tרגילה תועתק כאות ט'.
תהליך מעט שונה חל בתואר "ביי" .תואר זה נכתב בספרות התקופה כ"בק" או "בכ" או "בג" על פי הדרך שבה היא נכתבה באותיות
ערביות ,אף על פי שהגייתה המקורית בטורקית (ולא בערבית) הייתה "ביי".
המילה "ביי" כשלעצמה שימשה תואר צבאי ואף תואר למושל ,אך עם השנים חל פיחות במעמדו של התואר .בסוף המאה ה־,19
כבר שימש המונח תחליף למילת הפנייה אדו ִני ,ללא קשר למעמד מנהלי או צבאי ,מילה שנייה בדרגתה לתואר פאשא.
במאמר זה השתמשנו במילה "ביי" ,התואמת את דרך ההגייה של המילה בטורקית .הסתמכנו על ההחלטה של האקדמיה ללשון
העברית ,להחיל על הטורקית את כללי התעתיק מלטינית ,ולא את כללי התעתיק מערבית ,בשל השימוש שלה כיום בכתב הלטיני.
אורן זונדר — עורך הלשון של “עת־מול”. יותר ( OBEתואר מדרגה שנייה) הוא סירב לקבל לאחר שהבריטים
הפרו את הבטחתם שלא לנהל קרבות בקרבת אחוזתו במהלך המרד
באותם ימים .הוא נהג להסיע את עבדול רחמן לביקורים בקהיר הערבי ,ופגעו בשוגג בכלתו .בנוסף לעסקי הפרדסנות היה עבדול
ולחצר האמיר עבדאללה בעמאן ,ואת בנות המשפחה לשיעורי רחמן הבעלים של בית חרושת לסבון ובית בד ברמלה .הוא שימש
ממלא מקומו של משה נובומייסקי בהנהלת חברת האשלג והיה
פסנתר בראשון לציון ובתל אביב. בעל מניות בחברה .עבדול רחמן היה הביי הראשון והיחיד שמינה
חדר האירוח הגדול היה מכוסה בשטיחים פרסיים יקרים ,על יהודי ,זאב כהנוב ,להיות הממונה והמנהל המקצועי של פרדסיו
קירותיו נתלו ציורי שמן ובמרכזו ניצב פסנתר גדול .בחדר האוכל הרבים .הוא היה נציג האופוזיציה בוועד המוסלמי העליון אולם
היה שולחן גדול והתארחו בו מלכים ונסיכים שפקדו את הארץ. התפטר באפריל 1938כשהמרד הערבי התעצם .הייתה לו חיבה
בשנת 1934התארחה שם הנסיכה מרי ,בתו של המלך ג'ורג' לחיים הטובים .הוא היה נוסע לעיתים לנפוש בפריז ובברלין
החמישי ,עם בני פמלייתה .הנציבים העליונים היו מתארחים
בבית לעיתים תכופות כשהיו באים להתייעץ עם הביי החכם ומייבא את המכוניות החדישות ביותר.
יוסף (אוסקה) גורביץ היה הנהג שלו מאז .1925במחברת זיכרונותיו
ובעל הניסיון. מספר אוסקה על שירותו בבית הביי ,על החברות שנרקמה בינו
עבדול רחמן נפטר בשנת 1945ולא ראה מה עלה בגורל משפחתו ובין בני הביי ,ועל ביקוריו בבית .בתצלומים מהתקופה הוא נראה
יושב נינוח לצד הבנים במכונית שהייתה המפוארת ביותר בארץ
וביתו.
עוזבים וחוזרים
שניים מבניו של עבדול רחמן למדו באוניברסיטת אוקספורד
ובאוניברסיטה האמריקנית בביירות .הבן ג'מיל סיים תואר שני
בכלכלה באוניברסיטת לידס בבריטניה וחזר ארצה כדי לשמש
קצין מחוז בממשל הבריטי בנצרת ובטבריה .עם התגברות
הקרבות סביב המושבה נס ציונה ,החליטו בני משפחת תאג'י
לעזוב את ביתם ולנסוע למצרים עד יעבור זעם .את מפתחות
הבית הפקידו בידיו של ירמיהו בוקסר ,מוכתר נס ציונה ,שקיים
איתם יחסי שכנות וידידות .לאחר 1948עברה המשפחה נדודים
ולבסוף התמקמה בירדן .ג'מיל עבר לעמאן ונשלח לשמש נציג
הבנק הערבי בפורט סעיד .בתו אבללה נישאה לד"ר פאיק דג'אני,
בנו של ד"ר פואד דג'אני ,מייסד בית החולים ביפו.
אוסקה גורביץ ובני הביי (אוסף המחבר) עת־מול 266
22
