Page 4 - etmol 90
P. 4
שליח ומתווך מטעם תומכי האשה בעוד יוסף מארלי היה בא •^• »-» 4.י-י ״ ,1^ < ,
כוחם של תומכי דנוטו.
רב מברך חתן וכלה
כל אותה עת עדיין לא זכה באסולה לסמיכה מרבנות.
בשנת 1535פנה פטרונו משה נסים אל ידידו הרב עזריאל יצוה לשמור את דרך ה׳ לעשות משפט צדקה בארץ ,ורוב
דאיינה בבקשה שיסמוך את באסולה לרבנות .דאיינה ביקש כופר לא יטנו ...זה משה האיש הכרתיו ,חכם ירא וסר מרע,
את הסכמתם של שני רבנים נוספים ,כפי הנוהג ,ומשהושגה לכן אמשכהו חסד״ ועוד כתב :״כי אמיץ לבו מגבורים
ומהמונם לא יחת ,וגם ידע דרכי אל ומשפט לגויים ירגיע,
הסכמה זו ,הוסמך באסולה רשמית כמורה הוראה ורב.
ולא ישוב מפני כל״.
רב באנקונה בשנים שלאחר שובו מארץ ישראל ,נעשה באסולה דמות
מוכרת בין חכמי איטליה ,ושותף לאירועים שהעסיקו את
בסוף שנות השלושים למאה ה 16-עבר באסולה להתגו יהודי הארץ ורבניה בתקופה זו ,שהצטיינה במגעים ובחילו
רר בעיר הנמל אנקונה ,ועמד שם בראש ישיבה ובראש פי מידע הדדיים בין חכמים יהודים לבין מלומדים
קהל ה״מערביים״ ,יוצאי ספרד ופורטוגל ,ומצויים בידינו והבראיסטים נוצרים ,אף נוצרו קשרים בינו לבין המלומד
פסקי-דין רבים שלו בעיר זו .בין השאר קבע כי ״שורת הצרפתי גיום פוסטל ,שבין השאר תירגם ללטינית את ספר
הדין בזמן הזה לחלוץ ולא ליבם ובפרט למי שיש לו אשה״. הזוהר לבראשית וספר היצירה ,וכתב מדריך לארץ ישראל
היה זה פסק דין עקרוני שנדרש לו בעקבות מעשה שאירע בעקבות ביקור שערך בה בשנת .1549היו שסברו כי
בעיר :אחד בשם יצחק ספרדי חפץ לייבם את אשת אחיו נתגייר .הקשרים בין השנים נמשכו תקופה ממושכת ,אך
שנפטר ,ובדרך זו לזכות הן באשה הנאה והן בדמי כתובתה. המידע עליהם בא לנו מפוסטל בלבד .מאיגרותיו ניתן
אשת נעוריו של אותו יצחק ,לה היה נשוי למעלה מ22- ללמוד כי המלומד הנוצרי התייחס אל באסולה בכבוד
שנים ,הקימה קול צעקה .באסולה ניסה לשכנע את היבם ובהערכה והוא מתאר אותו כאדם אשר ״בשל ידענותו
לחלוץ ,ומשסירב ,החליט להחרימו ופנה למספר רבנים
חשובים באיטליה שיסכימו עמו ״כדי שלא יהיה כל אחד המופלגת נודע כאפיפיור וכראש כל היהודים בדור הזה״.
בונה במה לעצמו וממלא תאוות נפשו״ .לא כל הרבנים נענו בשנים 1536-1530היה לבאסולה תפקיד פעיל בשתי
לו .התערבותו במריבות שונות גרמה גם להתקפות על הרב פרשיות הקשורות ביוסף מארלי ,שהיה באותה עת מלמד
באסולה ונשתמרו שתי איגרות המגנות אותו בלשון חריפה. בביתו של הגביר יצחק מנורצי .ר׳ יוסף הוסר פעמים
מחברות -תואר של תלמידי חכמים -ופעם אחת מרבנות.
אם כי אין אנו יודעים בבירור על איזה רקע. במקרה הראשון הואשם ר׳ יוסף מארלי במעשה הונאה
שנות החמישים של המאה ה 16-היו רצופות שינויים שפרטיו אינם ברורים ,אך נראה שהיה קשור בזיוף שטר
פוליטיים ודתיים .באותה עת התגברה ופשטה הריאקציה כלשהו ,וחברותו הוסרה ממנו .משה באסולה עמד לצידו
הקתולית ,כשמטרתה להביא תיקונים וטיהורים בתוך ופנה אל הרב עזריאל מדאיינה וביקשו לתמוך בהחזרת
הכנסיה ומחוצה לה .בעוד שהיהודים זכו בעבר להגנה החברות למארלי ,אך דאיינה סירב לעשות כן .בפעם השניה
במדינת האפיפיור ואף קמו בה ריכוזי אנוסים גדולים, ניצבו יוסף מארלי ומשה באסולה משני עברי המיתרס:
החלה עתה תקופה של הגבלות קשות ,רדיפות וגירושים. אותו זמן הסעירה את הרוחות מחלוקת בעניין ארוסי יצחק
בחוק שפירסם האפיפיור פאוולו ה 4-ביולי 1555שבו דנוטו מפיזארו עם רוסה ממונטאלצ׳ינו .באסולה שימש
וחודשו גזירות ישנות ובוטלו כל כתבי הזכויות שהשיגו
היהודים בעבר.
משה באסולה היה מעורב בשנים אלו במספר ארועים
חשובים ,והוא מתגלה שוב כאדם ישר עם עצמו ועם
אחרים ,אשר אינו מהסם להביע את דעתו בשום מקרה.
בשנת 1555יצאה קבוצה של כשמונים יהודים מנמל
עזאלוניקי כשמגמת פניהם צפת .ספינתם נתפסה בידי אבירי
מסדר יוחנן הקדוש ,והם נישבו והובלו למלטה .אחדים מבין
השבויים שוחררו על מנת לגייס את הכסף הדרוש לפדיון
אחיהם ולשם כך פנו לקהילות ישראל באיטליה ,תורכיה
וארץ ישראל .אחד השליחים הללו הגיע לסביבות עיר
סמוכה לאנקונה ולא הצליח לגייס את עזרת העשירים למען
השבויים .הוא נפגש עם הרב באסולה וזה גייס כספים בין
יהודי עירו ובין יהודי העיר הסמוכה ,שעשיריה סירבו
תחילה לתרום לפדיון השבויים ,אולם נשתכנעו מדברי
באסולה ,ותרמו אף הם.
בעד ונגד ספרי קבלה
באותה שנה התכנס בעיר פירארה ״ועד כללי״ של רבנים
ונציגים של שמונה קהילות באיטליה תיקנו תקנות חשובות
להסדרת חיי היחיד והציבור בקהילותיהם .תקנות אלו לא
נראו לרב באסולה והוא יצא כנגדן בחריפות ובשצף קצף
כשהוא מכתירן בלעג ״אלו הן התקלות נעשו בועד קללי״.
ברוב השגותיו הוא דרש להחמיר.
בשנים 1560-1558נדפסו במאנטובה ספרי קבלה
חשובים .בראש חבורת המגיהים והמביאים לבית הדפוס
עמד עמנואל מבניוונטו ,תלמידו של באסולה .להדפסת
