Page 9 - etmol 90
P. 9
nvan״דיש בהאהיר באה
ליזה וארון ליפו ,כבשה את
ליב□ של תושבי הארץ ,יצאה
לשל□ הגדול וחזרה בסוף
ח״ה לארץ
מאת יוחנן ארנון
ונראה לעתים קרובות בחברתה .הסופר שפכה את ליבה ושיתפה אותה בחלומו לאה־ליזה וארון שהתחילה לשחק על
״תלוש״ )איסר מוסלביץ׳( מתאר תיה .אנה ,בחורה אינטליגנטית ובעלת הבמה בארץ־ישראל בראשית המאה,
ביידיש מפגש עם ברנר על גג ביתה של נפש ,הכירה בליזה נערה מחוננת בכש היתה באותם ימים ״כוכב״ תיאטרון
ליזה וארון בנוה-צדק וכן סדר פסח רונות משחק והציגה אותה לפני הצעי כבימינו .היא היתה ״גיבורה״ של
רים מעולי רוסיה שפתחו בקהיר במה הישוב החדש הקטן של אותם ימים ושל
שנערך בשנת 1909בחדרו של ברנר קטנה ,עליה הציגו מחזות ביידיש .ליזה האינטליגנציה הארצישראלית; מבקרים
עם האחיות חנה ולאה צ׳יזיק וליזה למדה מחברתה את שפת היידיש עד
שידעה לדבר בשפה זו באופן שוטף וסופרים ,ביניהם יוסף חיים ברנר ,כתבו
וארון. והתקבלה לאגודה הדרמטית .מיד בלטה עליה בהערצה.
מנחם גנסין ,מחלוצי התיאטרון העב
רי בארץ וממייסדי תיאטרון ״הבימה״, בכשרון המשחק. לאה וארון )משהתפרסמה כשחקנית
כותב על ליזה בספרו ״דרכי עם האגודה הציגה בקהיר ובאלכסנדריה קראה עצמה ליזה( נולדה בירושלים
התיאטרון העברי״ :״ליזה וארון ,אותה מחזות מאת יעקב גורדין וליזה זכתה למשפחה של אופה עני .הוריה עלו
שחקנית פרימיטיבית ,שלא ראתה בתפקידי נשים ראשיים .היא הצליחה
תיאטרון ממש מימיה ,שלא ידעה ביותר והקהל היהודי קיבל אותה לארץ־ישראל מבולגריה על מנת להציל
ספרות בכל לשון שהיא ,הפליאה אותנו את בנם משרות בצבא בולגריה .גם
בהתלהבות. בירושלים עיר ה״חלוקה״ עבד אביה
במישחקה העדין והרך במחזהו של קשה וחי חיי דלות .כאשר סיים אחיה
פשיבישבסקי ״בגלל האושר״ .היא חזרה לארץ־ישראל את לימודיו בבית״הספר החקלאי מקוה־
חוננה מידי הטבע בכל הסגולות ישראל נשלח על־ידי חברת יק״א
שנתברכו בהן שחקניות גדולות .פשטו פועלים מארץ״ישראל ששהו במצרים לעבוד בחקלאות בקפריסין .כיוון
תה ותמימותה עמדו לה בהרבה .כנסי ראו אותה על הבמה .שנים מהם ,כהנו- שאביהם התקשה לפרנס את בני ביתו,
כה התהלכה על הבמה לעיני רואיה. ביץ ובירנבוים ,שהתרשמו מאד ממשח
ערה וגמישה ,ועם זה מודדת ושוקלת קה ,הפצירו בה לעזוב את מצרים ולבוא הצטרפו אל האח גם אמו וגם אחותו.
תנועותיה במומנטים הדרמטיים ,ריתקה לארץ-ישראל ,שם תוכל ללמוד את האח ראה ברכה בעמלו והאחות
את הקהל בכל ניד וניע של גופה .וכמה השפה העברית ולהציג בתיאטרון העב הקטנה עזרה לו כמיטב יכולתה בעבו
רוך ועדנה היו בפניה! זו היתה השחק רי שקם אז ביפו .ליזה ילידת ירושלים, דות המשק והייתה רועה את צאנו ואת
נית הראשונה על קרשי הבמה האר שהתגעגעה לעתים למחוז ילדותה, בקרו .יושבת היתה בתוך עדרה,
צישראלית ,שהראתה מישחק אמיתי, קיבלה את הצעת הצעירים ברצון, מתבוננת בנוף הטבע ושרה שירים
משחק אמנותי ,שהיה בו מן היצירה בספרדית וביוונית .בתום שש שנים של
התיאטרונית .וכמה מאושרים היו עזבה את מצרים ובאה ליפו. עבודה קשה בתור איכר בקפריסין עזב
השחקנים שעמדו אתה על הבמה אותה הסופרים יוסף חיים ברנר ,שמואל
יוסף עגנון ,יוסף אהרונוביץ וד״ר יוסף האח את משקו ונסע למצרים.
שעה!״ לוריא ראו בה כשרון אמנותי גדול, לאה הצטרפה אל אחיה והגיעה אתו
יוסף אהרונוביץ ,ממנהיגי הפועלים ודאגו ללימודי העברית שלה .לא עבר לקהיר .כאשר מלאו לה שבע-עשרה
ועורך ״הפועל הצעיר״ ,מתפעל אף הוא זמן רב וליזה וארון החלה לשחק על שנים ,ביקש האח להשיאה ליהודי
מהשחקנית החדשה ובסוף 1910הוא הבמה העברית ביפו .היא השתתפה ספרדי עשיר ,אך האחות לא הסכימה
כותב אל ידידו ,המשורר דוד שמעונו- במחזה ״בגלל האושר״ לפשיבישבסקי לשידוך וברחה מן הבית .היא הגיעה אל
בתרגום א.א .קבק ,ב״יחוס״ לשלום- אחת מחברותיה ,נערה יהודיה מעולי
ביץ ששהה אז בברלין ,ומספר בין שאר עליכם ,וב״יעקב הנפח״ לפינסקי בתר
חדשות הארץ :״הבמה העברית שלנו גומו של ברנר .ברנר התידד עמה רוסיה שחיתה בקהיר .אחרי הפוגרומים
החלה להתפתח .יש לנו צעירה אחת, ברוסיה נאספה בקהיר קבוצה קטנה של
וארון שמה ,שבודאי שמעת אודותיה: מהגרים יהודים רוסים ,וליזה השאפת
היא מפארת את הבמה ,בעלת כשרון נית באה בקשרים עם הצעירים והצעי
מצויין״. רות שביניהם.
לפני חברתה הטובה אנה בבנקה היא