Page 27 - עתמול 267

‫ה־‪ 30‬לפי האסכולה התיאטרלית הרוסית של שיטת סטניסלבסקי‪,‬‬ ‫מקי סכינאי‪ ,‬כרזה לנשף "אופרה בגרוש"‪ ,‬תחילת שנות ה־‪30‬‬
‫שהייתה זרה לשניאור בשפת העיצוב הדרמטית של התפאורות‬ ‫(ציור‪ :‬דוד שניאור)‬
‫ובדגש שהושם על הרבה טקסט ומעט ציור בכרזות‪ .‬לשניאור‪,‬‬
‫שהעברית שבפיו הייתה ונשארה רצוצה ולייקים כמותו‪ ,‬לא הייתה‬ ‫בתחילת שנות ה־‪ 30‬התספורת והשפם של היטלר הופיעו‬
‫בקריקטורות סאטיריות רבות בסימפליציסימוס‪ .‬שניאור עיצב‬
‫דריסת רגל בשני תיאטראות אלו באותה תקופה‪.‬‬ ‫כרזה לנשף שנערך לקראת ההצגה "אופרה בגרוש" של תיאטרון‬
‫שניאור היה אחד מחברי הקהילה ה"ייקית" — היהודית־גרמנית‪,‬‬ ‫הקאמרשפילה‪ ,‬ובחר לצייר בה את גיבור המחזה "מקי סכינאי"‬
‫שעלו לארץ עוד לפני המלחמה ושמרו על דפוסי החיים האירופיים‬ ‫כדמות חזיתית בעלת תספורת "היטלרית" שמציצה מתחת‬
‫ועל השפה הגרמנית‪ .‬הם המשיכו להתגעגע לאירופה וניסו‬
‫להחיות אותה ולשמרה ביצירתם‪ ,‬בעיצוב ביתם‪ ,‬בהלכי רוחם‬ ‫לצילינדר אדום‪ ,‬לבושה בחליפה אדומה‪.‬‬
‫ובאורחות חייהם‪ .‬כמיהה זו לא גרעה מאהבתם לארץ ישראל‬ ‫בשנת ‪ 1933‬החריבו בריוני הגסטאפו גם את משרדי מערכת‬
‫הסימפליציסימוס ותומס היינה ברח לפראג‪ ,‬וניסה להוציא לאור את‬
‫ומתחושת השייכות שהם פיתחו כלפיה‪.‬‬ ‫הסימפליציסימוס בגלות‪ .‬השבועון הצליח להופיע בפראג בין ינואר‬
‫בלית ברירה הוא מצא עבודה במסגרת חוג הייקים בתל אביב‪ ,‬החל‬ ‫לספטמבר ‪ ,1934‬אך שניאור שאמנם ישב עם היינה באותו בית קפה‬
‫לעבוד כמעצב שלטים ופרסומות ונרשם כחבר ב"אגודת הציירים‬ ‫בפראג‪ ,‬לא הספיק להשתתף כמאייר של השבועון‪ ,‬שכן טים גידל‪,‬‬
‫העברים לגרפיקה שמושית בארץ ישראל" (ראו גם‪ :‬נ' פלדמן‪ ,‬פרץ‬
‫רושקביץ — המאייר הייקה‪ ,‬עת־מול ‪ ,2018 ,258‬עמ' ‪ .)19-16‬שניאור עבד‬ ‫חברו‪ ,‬הגיע לפראג מברלין‪ ,‬וסידר לשניאור ויזה לארץ ישראל‪.‬‬
‫בחברת הפרסום "אטלינגר" וצייר בקולנוע "אלהמברה" ביפו שלטי‬
‫ענק לסרטים שהתחלפו מידי שבוע־שבועיים‪ .‬ב־‪ ,1938‬החליט‬
‫לנסות את מזלו בירושלים‪ ,‬שבה שהה חברו הטוב מילדות ‪ -‬הצלם‬

‫טים גידל‪.‬‬
‫הוא עבר להתגורר בשכונת רחביה הייקית‪ .‬לנשף פורים שהתקיים‬
‫בקונסרבטוריון של ירושלים‪ ,‬צייר כרזה וקישט את הקירות בציורי‬
‫ענק הומוריסטיים על נייר‪ .‬הוא הצליח לקבל מלגה מהסוכנות‬

‫היהודית ולעבוד בסטודיו של האמן יעקב שטיינהרט‪.‬‬
‫הקבלן אריה פילץ עמד לפתוח בתל אביב בית קפה בסגנון אירופי‬
‫טיפוסי — "קפה פילץ"‪ .‬האדריכל ומעצב הפנים שלו היה היינץ‬
‫פנחל‪ ,‬ייקה שעיצב בברלין תפאורות באולפני ‪ UFA‬ל־‪ 45‬סרטים‬
‫שיצרו חשובי הבמאים בגרמניה‪ .‬הוא עלה לארץ ונחשב לגדול‬
‫מעצבי הפנים‪ .‬פנחל חיפש את שניאור התפאורן מהקאמרשפילה‬
‫כדי שיעשה "דקורציות אדריכליות" לבית הקפה‪ ,‬ושניאור נענה‬

‫לקריאה וחזר לתל אביב (‪.)Y. Fisher, Schneuer, 1986 p.46‬‬

‫צילום של שניאור והמתווה לציור התקרה בקפה סמדר‪1935 ,‬‬ ‫בחיק ה"ייקים" בארץ‬
‫בסוף שנת ‪ ,1933‬עלה שניאור לארץ ישראל והתיישב בתל אביב‪,‬‬
‫שאליה הגיע עם תשוקה להמשיך ולעסוק בסאטירה‪ .‬היה טבעי‬
‫שהוא ישתלב גם בארץ בעבודה בתיאטראות‪ ,‬אך בתיאטרון‬
‫הסאטירי "המטאטא"‪ ,‬ממשיכו של התיאטרון הסאטירי העברי‬
‫הראשון "הקומקום"‪ ,‬התפקידים המתאימים היו תפוסים‪.‬‬
‫הגרפיקאי ההונגרי פסח עיר־שי‪ ,‬שהיה שותף להקמתם של‬
‫שני התיאטראות‪ ,‬עיצב להם את הכרזות ועמנואל לופטגלס‪,‬‬
‫שהיה ראשון מעצבי הבמה המקצועיים בארץ ישראל‪ ,‬עיצב‬
‫את התפאורות‪ .‬תיאטראות "הבימה" ו"האוהל" התנהלו בשנות‬

‫עת־מול ‪267‬‬

‫‪25‬‬