Page 4 - etmol 69
P. 4
בךגוריון אוסר לקרוא מוסדות האדם? ומה מפעילו ,ומה הרכבו?״ -ועוד ספרים ,מאמרים
מפעלים או ישובים על שמו ושיחות עם מדענים.
> r'jn jh ׳^־־׳2 והיהודים? וכי הם ברורים כל*כך ,ידועים כל״כך? ״מהו
אותו מסתורין שדחף והניע לארץ יהודים מקורדיסטן ומתי*
fi fj, ji/ jf מן ,מארגנטינה ומפולין? ומה השווה ביניהם ומה השוני
^ בהם? ומה דתיים ומה חילוניים?״ והדתיים אף הם אינם עור
י'' אחד .ורוצה הוא להכירם ,ונפגש הוא עם רבניהם וגדוליהם
ואנשי מועצת גדולי־התורה ועם ״החזון איש״ בבני־ברק,
פתק זה מצוי בארכיון העבודה שבמכון לבון .הוא נכתב על־ידי ד. ומאמץ את עצמו לרדת לסוף מחשבתם ועולמם ,ולחפש את
קלעי ,מנהל הארכיון בשנות הארבעים .נאמר בו.:
המשותף ואת המלכד ואת המאחד ,לבל נתפוצץ מבפנים.
לזכרון .בישיבת המזכירות של מפלגת פועלי ארץ ישראל ביום יהודי עד שורשי נשמתו ,ויחד עם זאת -אוניברסלי
רביעי ,כ״ג באוגוסט ,1944תוך דיון בעניין הנצחת שמו של ברל כל־כך .ובאותה מידה שידע להתפשט על פני שפע ת־
כצנלסון ,הודיע בדגוריון הודעה פרסית ,שביקש ודרש לרשמה נושאים ,ידע לרכז עצמו בעניין אחד בשעה אחת ,בכל לבו
בפרזסוקול ,כי הוא אוסר מעכשיו איסור מוחלס לקרוא את שמו
ומאודו.
אחרי מותו על איוה מוסד או מפעל או ישוב כל שהוא. כראש־ממשלה שמע בן־גוריון מדי פעם על יהודי פלוני
שהעלים מס״הכנסה ואלמוני שפשע ונכלא ,ולבו נחמץ
לא היתה יכולה לראות בצערו על הנופלים שהלכו לפי בקרבו .אך הוא לא התייאש מן החזון של יצירת עם סגולה
פקודתו. וחברה למופת .אין זה רק חזון נביאי־התנ״ך אשר בוא
יבוא ,אלא זהו צורך חיוני ביותר ,כמעט תנאי בל״יעבור
אך צערו לא היה צער רכרוכי ,או יגון משתק -אלא
מקור לפעולה ,לתקווה ולעשיה .מכתביו אל המשפחות לקיום עם ישראל.
השכולות מהווים פנינה ספרותית מלאת רגש והוד. איך להתקיים
הישיבה השבועית של בן-גוריון עם הרמטכ״ל ועוזריו
היתה חוויה מיוחדת במינה למשתתפים בה .על סדוי היום מעל כסאו במשרד ראש״הממשלה תלויה היתה מפה של
עמדו בעיות אירגוניות ,או רכש של נשק ,או תקציב .אך המזרח התיכון .מפה ענקית ,לכל רוחב הקיר :מדינות ערב
הישיבה נפתחה תמיד על-ידי שר הביטחון ,דוד בן-גוריון, בצבע אחד ,וישראל בצבע אחר .הוא היה נכנס כל בוקר
בדברי-תורה .הוא דיבר על ספר שקרא לאחרונה ,או ממצא ומתבונן במפה שעה ארוכה .לא פעם היה אומר :״כל הלילה
ארכיאולוגי ,או רעיון שעלה במוחו בקריאת התנ״ך ,או לא ישנתי בגלל המפה הזאת .מהי ישראל? הבט :כתם קטנטן
הארה כלפי פינה אחת בהיסטוריה היהודית .השיחה הלכה
והתפתחה ,האופקים התרחבו ,להט הויכוח גבר ורוח ממרום אחד! נקודה אחת! איך היא תתקיים בעולם ערבי זה?״.
בן־גוריון לא היה מתייגע מלחזור בפעם האלף על
היתה שרויה על הנוכחים. תורתו :לא נוכל לעולם להתחרות בערבים בעו שר או
ובבוא הרגע לדון ברכש ובציוד -קיבל לפתע הטנק מימד בנכסים או באנשים ,אלא רק ביתרון מוסרי ,רוחני,
רוחני ,כביכול ,והיה מסיר מעליו קליפתו הגסה .באותו דיון אינטלקטואלי .צה״ל צבא נפלא ,אבל עליו להיות מחוסן
שוב לא היה הטנק גו ש פלדה מת ,אלא מכשיר-עזר לשמירת מכל הבחינות האלה .רק בכוחו המוסרי ינצח את אויביו.
קיום העם היהודי .ניתנה בו נשמה .הרמטכ״ל ועוזריו היו ואי־אפשר להפריד צבא מן העם .רוב הצבא הוא מן
יוצאים מן הישיבה בידיעה ברורה שהם מופקדים על המיל1אים .מכאן שכל העם חייב להיות בעל תכונות תרומ
הקדושה במלאכות ,ועליהם לשמש מופת לפקודיהם. יות ,אם לאו -לא יתקיים.
כל תפיסת עולמו של דוד בן-גוריון באה למיצוי בפסוק אם תהיה ישראל כאחת המדינות מסביב ,היהודים יתביי
אחד מספר חבקוק :״וצדיק באמונתו יחיה!״ אם אתה מאמין שו בה ולא יעזרו לה ,והנוער היהודי לא יימשך אליה ,גם
במשהו -הילחם למענו ,וחיה את חייך לפי אמונתך ,ואל הגויים לא יראו סיבה לעזור לה .אך אם תהיה אור לגויים
תתחשב במה שיאמרו ומה שיגידו .מעולם לא הטיף לעשות וחברה צודקת למופת -היא תקרין מתוכה אור מושך לעולם
דבר-מה שהוא עצמו לא קיים או היה נכון לקיים .מכאן כולו :הקיבוץ ,המושב ,הנח״ל .אלה רק דוגמאות מן היצירה
העוצמה המוסרית הפנימית אשר ליוותה את דבריו ואת
המיוחדת של עמנו.
מעשיו. כל ימי-המדינה הצטער בן-גוריון שאינו חייל בצה״ל.
עיניו ליטפו כל קצין וכל חייל .צה״ל היה נשמת-אפו .צה״ל
היה הערובה לקיום העם ולהגשמת החזון בן-האלפיים.
צה״ל הוא כור-ההיתוך של שבטי ישראל והוא גם בית-
הספר הגדול ביותר .אמנם ,הוא היה שר-הביטחון ,הוא
שמינה את הרמטכ״ל ,הוא שכינס את המטה והוא שנתן
פקודה לצאת לקרב -אבל הוא עצמו נשאר מאחור .באיזו
אהבה פג ש חיילים שחזרו מן הקרב! חיבוקים ,טפיחות-
כתף ,שאלות בלתי-פוסקות ,עידוד נפלא.
והיו השעות הקשות של כתיבה להורים שכולים .לא
היתה חוברת זיכרון אחת אשר בן-גוריון לא קרא אותה
בנשימה אחת ומייד ישב לכתוב ,להגיב ולנחם .כל מפעל
הנצחה היה ידוע לו וקרוב אליו .נימים מיוחדות במינן
קשרו אותו אל הורים שכולים ,רעיה ,בן או אב שכולים -
מעולם לא היתה איבה ,טרוניה או טינה כלפיו .להפך ,כמין
ברית דמים נכרתה ביניהם ,עד שלעתים היתה קמה אם
וניגשת אליו לחבק את כתפו ו״לנחם״ אותו ,כביכול .היא