Page 4 - etmol 69

‫בךגוריון אוסר לקרוא מוסדות‬ ‫האדם? ומה מפעילו‪ ,‬ומה הרכבו?״ ‪ -‬ועוד ספרים‪ ,‬מאמרים‬
‫מפעלים או ישובים על שמו‬ ‫ושיחות עם מדענים‪.‬‬

‫> ‪r'jn jh‬‬ ‫׳^־־׳‪2‬‬ ‫והיהודים? וכי הם ברורים כל*כך‪ ,‬ידועים כל״כך? ״מהו‬
‫אותו מסתורין שדחף והניע לארץ יהודים מקורדיסטן ומתי*‬
‫‪fi fj,‬‬ ‫‪ji/ jf‬‬ ‫מן‪ ,‬מארגנטינה ומפולין? ומה השווה ביניהם ומה השוני‬
‫^‬ ‫בהם? ומה דתיים ומה חילוניים?״ והדתיים אף הם אינם עור‬
‫י''‬ ‫אחד‪ .‬ורוצה הוא להכירם‪ ,‬ונפגש הוא עם רבניהם וגדוליהם‬
‫ואנשי מועצת גדולי־התורה ועם ״החזון איש״ בבני־ברק‪,‬‬
‫פתק זה מצוי בארכיון העבודה שבמכון לבון‪ .‬הוא נכתב על־ידי ד‪.‬‬ ‫ומאמץ את עצמו לרדת לסוף מחשבתם ועולמם‪ ,‬ולחפש את‬
‫קלעי‪ ,‬מנהל הארכיון בשנות הארבעים‪ .‬נאמר בו‪.:‬‬
‫המשותף ואת המלכד ואת המאחד‪ ,‬לבל נתפוצץ מבפנים‪.‬‬
‫לזכרון‪ .‬בישיבת המזכירות של מפלגת פועלי ארץ ישראל ביום‬ ‫יהודי עד שורשי נשמתו‪ ,‬ויחד עם זאת ‪ -‬אוניברסלי‬
‫רביעי‪ ,‬כ״ג באוגוסט ‪ ,1944‬תוך דיון בעניין הנצחת שמו של ברל‬ ‫כל־כך‪ .‬ובאותה מידה שידע להתפשט על פני שפע ת־‬
‫כצנלסון‪ ,‬הודיע בדגוריון הודעה פרסית‪ ,‬שביקש ודרש לרשמה‬ ‫נושאים‪ ,‬ידע לרכז עצמו בעניין אחד בשעה אחת‪ ,‬בכל לבו‬
‫בפרזסוקול‪ ,‬כי הוא אוסר מעכשיו איסור מוחלס לקרוא את שמו‬
‫ומאודו‪.‬‬
‫אחרי מותו על איוה מוסד או מפעל או ישוב כל שהוא‪.‬‬ ‫כראש־ממשלה שמע בן־גוריון מדי פעם על יהודי פלוני‬
‫שהעלים מס״הכנסה ואלמוני שפשע ונכלא‪ ,‬ולבו נחמץ‬
‫לא היתה יכולה לראות בצערו על הנופלים שהלכו לפי‬ ‫בקרבו‪ .‬אך הוא לא התייאש מן החזון של יצירת עם סגולה‬
‫פקודתו‪.‬‬ ‫וחברה למופת‪ .‬אין זה רק חזון נביאי־התנ״ך אשר בוא‬
‫יבוא‪ ,‬אלא זהו צורך חיוני ביותר‪ ,‬כמעט תנאי בל״יעבור‬
‫אך צערו לא היה צער רכרוכי‪ ,‬או יגון משתק ‪ -‬אלא‬
‫מקור לפעולה‪ ,‬לתקווה ולעשיה‪ .‬מכתביו אל המשפחות‬ ‫לקיום עם ישראל‪.‬‬

‫השכולות מהווים פנינה ספרותית מלאת רגש והוד‪.‬‬ ‫איך להתקיים‬
‫הישיבה השבועית של בן‪-‬גוריון עם הרמטכ״ל ועוזריו‬
‫היתה חוויה מיוחדת במינה למשתתפים בה‪ .‬על סדוי היום‬ ‫מעל כסאו במשרד ראש״הממשלה תלויה היתה מפה של‬
‫עמדו בעיות אירגוניות‪ ,‬או רכש של נשק‪ ,‬או תקציב‪ .‬אך‬ ‫המזרח התיכון‪ .‬מפה ענקית‪ ,‬לכל רוחב הקיר‪ :‬מדינות ערב‬
‫הישיבה נפתחה תמיד על‪-‬ידי שר הביטחון‪ ,‬דוד בן‪-‬גוריון‪,‬‬ ‫בצבע אחד‪ ,‬וישראל בצבע אחר‪ .‬הוא היה נכנס כל בוקר‬
‫בדברי‪-‬תורה‪ .‬הוא דיבר על ספר שקרא לאחרונה‪ ,‬או ממצא‬ ‫ומתבונן במפה שעה ארוכה‪ .‬לא פעם היה אומר‪ :‬״כל הלילה‬
‫ארכיאולוגי‪ ,‬או רעיון שעלה במוחו בקריאת התנ״ך‪ ,‬או‬ ‫לא ישנתי בגלל המפה הזאת‪ .‬מהי ישראל? הבט‪ :‬כתם קטנטן‬
‫הארה כלפי פינה אחת בהיסטוריה היהודית‪ .‬השיחה הלכה‬
‫והתפתחה‪ ,‬האופקים התרחבו‪ ,‬להט הויכוח גבר ורוח ממרום‬ ‫אחד! נקודה אחת! איך היא תתקיים בעולם ערבי זה?״‪.‬‬
‫בן־גוריון לא היה מתייגע מלחזור בפעם האלף על‬
‫היתה שרויה על הנוכחים‪.‬‬ ‫תורתו‪ :‬לא נוכל לעולם להתחרות בערבים בעו שר או‬
‫ובבוא הרגע לדון ברכש ובציוד ‪ -‬קיבל לפתע הטנק מימד‬ ‫בנכסים או באנשים‪ ,‬אלא רק ביתרון מוסרי‪ ,‬רוחני‪,‬‬
‫רוחני‪ ,‬כביכול‪ ,‬והיה מסיר מעליו קליפתו הגסה‪ .‬באותו דיון‬ ‫אינטלקטואלי‪ .‬צה״ל צבא נפלא‪ ,‬אבל עליו להיות מחוסן‬
‫שוב לא היה הטנק גו ש פלדה מת‪ ,‬אלא מכשיר‪-‬עזר לשמירת‬ ‫מכל הבחינות האלה‪ .‬רק בכוחו המוסרי ינצח את אויביו‪.‬‬
‫קיום העם היהודי‪ .‬ניתנה בו נשמה‪ .‬הרמטכ״ל ועוזריו היו‬ ‫ואי־אפשר להפריד צבא מן העם‪ .‬רוב הצבא הוא מן‬
‫יוצאים מן הישיבה בידיעה ברורה שהם מופקדים על‬ ‫המיל‪1‬אים‪ .‬מכאן שכל העם חייב להיות בעל תכונות תרומ­‬

‫הקדושה במלאכות‪ ,‬ועליהם לשמש מופת לפקודיהם‪.‬‬ ‫יות‪ ,‬אם לאו ‪ -‬לא יתקיים‪.‬‬
‫כל תפיסת עולמו של דוד בן‪-‬גוריון באה למיצוי בפסוק‬ ‫אם תהיה ישראל כאחת המדינות מסביב‪ ,‬היהודים יתביי­‬
‫אחד מספר חבקוק‪ :‬״וצדיק באמונתו יחיה!״ אם אתה מאמין‬ ‫שו בה ולא יעזרו לה‪ ,‬והנוער היהודי לא יימשך אליה‪ ,‬גם‬
‫במשהו ‪ -‬הילחם למענו‪ ,‬וחיה את חייך לפי אמונתך‪ ,‬ואל‬ ‫הגויים לא יראו סיבה לעזור לה‪ .‬אך אם תהיה אור לגויים‬
‫תתחשב במה שיאמרו ומה שיגידו‪ .‬מעולם לא הטיף לעשות‬ ‫וחברה צודקת למופת ‪ -‬היא תקרין מתוכה אור מושך לעולם‬
‫דבר‪-‬מה שהוא עצמו לא קיים או היה נכון לקיים‪ .‬מכאן‬ ‫כולו‪ :‬הקיבוץ‪ ,‬המושב‪ ,‬הנח״ל‪ .‬אלה רק דוגמאות מן היצירה‬
‫העוצמה המוסרית הפנימית אשר ליוותה את דבריו ואת‬
‫המיוחדת של עמנו‪.‬‬
‫מעשיו‪.‬‬ ‫כל ימי‪-‬המדינה הצטער בן‪-‬גוריון שאינו חייל בצה״ל‪.‬‬
‫עיניו ליטפו כל קצין וכל חייל‪ .‬צה״ל היה נשמת‪-‬אפו‪ .‬צה״ל‬
‫היה הערובה לקיום העם ולהגשמת החזון בן‪-‬האלפיים‪.‬‬
‫צה״ל הוא כור‪-‬ההיתוך של שבטי ישראל והוא גם בית‪-‬‬
‫הספר הגדול ביותר‪ .‬אמנם‪ ,‬הוא היה שר‪-‬הביטחון‪ ,‬הוא‬
‫שמינה את הרמטכ״ל‪ ,‬הוא שכינס את המטה והוא שנתן‬
‫פקודה לצאת לקרב ‪ -‬אבל הוא עצמו נשאר מאחור‪ .‬באיזו‬
‫אהבה פג ש חיילים שחזרו מן הקרב! חיבוקים‪ ,‬טפיחות‪-‬‬

‫כתף‪ ,‬שאלות בלתי‪-‬פוסקות‪ ,‬עידוד נפלא‪.‬‬
‫והיו השעות הקשות של כתיבה להורים שכולים‪ .‬לא‬
‫היתה חוברת זיכרון אחת אשר בן‪-‬גוריון לא קרא אותה‬
‫בנשימה אחת ומייד ישב לכתוב‪ ,‬להגיב ולנחם‪ .‬כל מפעל‬
‫הנצחה היה ידוע לו וקרוב אליו‪ .‬נימים מיוחדות במינן‬
‫קשרו אותו אל הורים שכולים‪ ,‬רעיה‪ ,‬בן או אב שכולים ‪-‬‬
‫מעולם לא היתה איבה‪ ,‬טרוניה או טינה כלפיו‪ .‬להפך‪ ,‬כמין‬
‫ברית דמים נכרתה ביניהם‪ ,‬עד שלעתים היתה קמה אם‬
‫וניגשת אליו לחבק את כתפו ו״לנחם״ אותו‪ ,‬כביכול‪ .‬היא‬