Page 105 - ראש בראש לאתר
P. 105
מלחמת העולמות בתקשורת הישראלית 103
שהשם "ידיעות מעריב" מזדהה עם השם "ידיעות אחרונות" ,או שהקורא יתבלבל
ולא ידע איזה עיתון שייך למבקשים ואיזה לא שייך להם'.
השופט קנטרוביץ' הוסיף שיש הבדל בולט בין שני העיתונים :ידיעות מעריב
מופיע מדי יום בארבעה עמודים ,בעוד שידיעות אחרונות מופיע בשני עמודים .כן
ישנם בין שני העיתונים הבדלים נוספים.
לאור כל האמור לעיל פסק השופט כדלהלן' :כדי לשמור על המצב הקיים עד
בירור המשפט עצמו ,מצד אחד ,וכדי למנוע נזק בל יתוקן למשיבים ,החלטתי
שהצו הנכון יהיה כך :עד כמה שהבקשה היא לצו מניעה להדפסת העיתון באותו
השם שבו נתפרסם ב ,15.2.48-כלומר "ידיעות" והמלה "מעריב" כמלה נספחת
לתאריך ,ניתן בזה צו מניעה .עד כמה שהבקשה היא לצו מניעה להדפסת העיתון
בשם ידיעות מעריב באותיות שגודלן שווה או שבכל אופן המלה "ידיעות" איננה
גדולה מהמלה "מעריב" והמלים נקראות כשם אחד — אין בית המשפט מתערב
בשלב זה של המשפט' .השופט חייב את המשיבים (ידיעות מעריב) לשלם לתובע
(ידיעות אחרונות) הוצאות ושכר עורך דין בסך 10לא"י.
עוד באותו יום וכן למחרת היום יצאו שני העיתונים הניצים בכותרות גדולות,
שכל אחת מהן ציינה את הישגיו במשפט' :קרליבך וחבריו נתחייבו לשלם הוצאות
המשפט' (ידיעות אחרונות); 'אין מונופולין לאיש על השם "ידיעות" ' (ידיעות
מעריב) .עיתונים אחרים דיווחו על פסיקת השופט קנטרוביץ' בקיצור.
בכך הגיע העימות המשפטי-עיתונאי הזה לסיומו .למרות שניתן היה להבין
מדברי השופט קנטרוביץ' שיהיה למשפט המשך ,גווע העניין מעצמו' .אף צד
לא ערער על החלטות השופט ובכך נסתיימה הפרשה ,לפחות מבחינת התערבות
החוק' ,סיכם עורך הדין ברמן ממרחק עשרות השנים.
סוגיה משפטית מעניינת היא מדוע לא תבע המו"ל של ידיעות אחרונות ,יהודה
מוזס ,הוצאת צו איסור פרסום כללי על העיתון החדש והסתפק רק במאבק על שם
העיתון .ייתכן שיועצו המשפטי הבהיר לו כי סיכוייו לקבל צו כזה קלושים ,וכבר
היו דברים בעולם שעיתונאים מעיתון אחד הקימו עיתון אחר ,אם כי לא ידוע על
מקרה שכמעט כל אנשי המערכת ,ההנהלה והמפיצים 'ערקו' ועברו לעיתון חדש.
התגובות בעיתונות ל'פוטש'
העיתונות היהודית בארץ ישראל ניצבה מופתעת והמומה נוכח 'המלחמה
התקשורתית' בין שני עיתוני הערב שנפלה עליה בעצם ימי מלחמה של ממש.
התגובות של רוב העיתונים היו מינוריות והסתכמו באזכור חטוף או בכתיבה
תמציתית .סיבה ראשונה לצמצום התקשורתי נבעה מהעובדה המקובלת שעיתונים
לא נוהגים לכתוב האחד על השני .הסבר שני נגע לסוג הסכסוך ,שאפשר להגדירו
כריב 'בתוך המשפחה' העיתונאית ,שכן כל הנוגעים בדבר היו מוכרים בתקשורת
