Page 228 - ראש בראש לאתר
P. 228
226ראש בראש
המאבק נמשך
פעילי גוש קטיף ותומכיהם ביהודה ושומרון ובמקומות נוספים לא נואשו להחזיר
את הגלגל לאחור .בחודשים הבאים הם קיימו שורה ארוכה של פעילויות שכנוע
ברחבי הארץ ,במטרה ליצור אווירה אוהדת לסירובם להיכנע להחלטות הממשלה
והכנסת .באותה עת צה"ל החל להיערך לפינוי היישובים ונעשתה עבודת מטה
רחבה לקידום הנושא.
מדי פעם עלו על הפרק רעיונות למחאה נמרצת יותר .היו בגוש קטיף
ומחוצה לו שסברו כי הסיסמה שאומצה על ידי מתנגדי הפינוי (ובלשונם —
העקירה) — 'יש לנו אהבה והיא תנצח' — היא רכה מדי וכמעט ֵניטרלית ,בעוד
שיש צורך בסיסמאות אפקטיביות יותר .וכמעט באותו נושא אך תוך 'עליית
מדרגה' ,התפתח פולמוס ער סביב רעיונותיהם של כמה מאנשי גוש קטיף שלא
הסכימו עם דרך הפעולה של ההנהגה ,הפשרנית מדי לטעמם ,והחלו לשאת על
גופם את 'הטלאי הכתום' — תוך השוואה בלתי נמנעת עם 'הטלאי הצהוב' מימי
השואה.
הסביר משה פריימן מהמושב גני טל בגוש קטיף ,דור שני לניצולי שואה:
'היו לנו טענות כלפי ניצולי שואה שלא התקוממו והלכו כצאן לטבח .עכשיו הם
אומרים לנו :תראו מה עושים לכם ואתם שותקים ...אנחנו לא מתכוונים לשתוק
כמו ההורים שלנו' .על הטענה שהמחאה בדרך זו היא מוגזמת ,אמר פריימן' :אם
הולכים לגרש יהודים מבתיהם לאחר 28שנה — גם זה מוגזם'.
בלחץ מוסדות הגוש ,חברי כנסת ומוסדות כגון 'יד ושם' בוטל מבצע
'הטלאי הכתום' .לעומת זאת זכתה לתמיכה רחבה בגוש קטיף קריאתו של פנחס
ולרשטיין ,ראש המועצה האזורית בנימין ומראשי יש"ע ,בזכות הפרה המונית של
'חוק הטרנספר' כלשונו ,אף במחיר של כניסה לכלא .ולרשטיין הותקף ,בעיקר
מהשמאל ,שהוא קורא להפרת חוק של הכנסת והוא הבהיר שאינו מצדד בעימות
אלים ,אלא רק בהתנגדות לחוק ,שהוא לדעתו לא מוסרי ולא דמוקרטי .עם זאת,
רוב תושבי גוש קטיף הביעו את דעתם ,במשאל שנערך באותם ימים ,כי הם נגד
התנגדות בכוח לפינוי.
ובינתיים ,לא שקטה המערכת הפוליטית ואף ביחסים עם הפלסטינים
נפל דבר :ב 11-בנובמבר 2004נפטר יאסר ערפאת ובאותה עת לא היה ברור
מה יעשו יורשיו .שרון המשיך לנקוט יד קשה נגד שותפיו לקואליציה שלא סרו
למשמעתו .הוא עשה מאמצים להכניס לקואליציה את סיעת יהדות התורה והציע
לה תקציבים נדיבים .תנועת 'שינוי' בראשות טומי לפיד הביעה התנגדות חריפה
לצעדו זה של שרון ,ובהצבעה על התקציב שנערכה בכנסת ב 1-בדצמבר ,2004
הצביעה נגדו .שרון לא היסס ופיטר מיד את חמשת שרי 'שינוי' .הוא חזר שוב אל
מפלגת העבודה והפעם שכנע את מרכז מפלגתו להתיר לו לפתוח במשא ומתן
