Page 231 - ראש בראש לאתר
P. 231
ההתנתקות מרצועת עזה ומצפון השומרון 229
לשעה .מלחמת אחים נראתה באותם ימים ,בשטח שבין נתיבות לכפר מימון,
בגדר אפשרות לא דמיונית .מאמץ גדול השקיעו ה'כתומים' בניסיון לשכנע חיילים
ושוטרים לסרב למלא פקודות שיחייבו אותם לפנות יהודים מבתיהם ,או כאלה
המבקשים לסייע להם.
במשך שלושה ימים התנהלה באזור כפר מימון מלחמת עצבים :המפגינים
הכריזו על נחישותם להגיע לגוש קטיף וכוחות הביטחון שניצבו מולם קיבלו
הוראה חד-משמעית שלא לאפשר שום תנועה מכפר מימון מערבה ,לעבר
הרצועה .יתר על כן ,כפר מימון והמוני הצועדים מצאו עצמם נצורים על ידי
כוחות הביטחון מבלי יכולת לצאת ולהמשיך בצעידה.
זו הייתה בהחלט מלחמת התשה והשאלה שריחפה בחלל הייתה :מי ימצמץ
ראשון — המוני הצועדים המכותרים שיצליחו אולי לפרוץ את טבעת המצור ,או
כוחות הביטחון שקיבלו הוראה לא לאפשר למפגינים לחרוג מתחומי כפר מימון?
ככל שחלפו השעות החלה להתבהר התמונה :ההפגנות נערכו בתוך כפר מימון
וכל הניסיונות לפרוץ ממנו לכיוון הרצועה — נבלמו על ידי החיילים והשוטרים.
מקצת המפגינים גילו סימני עייפות ,ויתרו על המשך הצעידה והחלו לחזור
לבתיהם .האלפים שנותרו ערכו צעדה מסביב לכפר מימון (בצד הפנימי) ובסיומה
קיבלו הודעה שההפגנה ההמונית הגיעה לסיומה.
בדיעבד הודו ה'כתומים' כי 'צעדת ההתחברות' נכשלה .אלישיב רייכנר
בספרו 'כתום המאבק' נתן את ההסבר הבא' :הנהגת מועצת יש"ע ,בתיאום עם
הרבנים ,קיבלה ביום רביעי בערב [כתום שלושת ימי ההפגנה] החלטה גורלית
שתאמה מאוד את רוח המאבק של מטה גוש קטיף .ההחלטה ביטאה את התפיסה
הממלכתית ,שאומרת שגם למאבק על שלמותה של הארץ ישנם קווים אדומים,
ומלחמת אחים היא קו אדום שלא חוצים גם למען מטרות חשובות'.
רייכנר מצטט את בנצי ליברמן ,ראש מועצת יש"ע וממארגני הצעדה ,שאמר:
'יכולתי לנסות ולהבקיע את החסימות של כוחות הביטחון ...אם הייתי יודע
שאני מנצח את המאבק בסבירות גבוהה לוודאות ,איני יודע אם הייתי מקבל את
ההחלטה שקיבלתי ,אבל ידעתי שיש מולנו 17אלף חיילים והסבירות לנצח הייתה
מאוד נמוכה'.
בגוש קטיף ,יעדם של המפגינים הרבים שנאספו בכפר מימון ,היו הדעות
חלוקות .הרוב תמך בעמדה המתונה של ראשי יש"ע והרבנים שהחליטו לבצע
'נסיגה טקטית' .אך היו גם שסברו כי הוחמצה הזדמנות גדולה .הרב של כפר
דרום ,אברהם יעקב שרייבר ,אמר' :בכפר מימון הייתה אווירה של ניצחון ושל
מהפכה .למפגינים הייתה אמונה ,בניגוד לשוטרים ול ְמגרשים ,ואפשר היה לעשות
את זה אחרת ...ההחלטה לברוח מהמאבק ולסובב את האנשים [בצעדה סביב
גדרות כפר מימון] גרמה למפח נפש שפיזר את כל הציבור העצום שהיה שם'.
לאחר שבועיים נערך ניסיון המוני נוסף לפרוץ לכיוון גוש קטיף — הפעם
