Page 97 - ראש בראש לאתר
P. 97
מלחמת העולמות בתקשורת הישראלית 95
כתיקונם ,קל וחומר בעת מלחמה .דיסנצ'יק ,שטיפל בצד העסקי של העיתון
המוקם ,עבר כמה וכמה אנשי עסקים תל אביבים ,קיבל תשובות שליליות בזו
אחר זו ,וכשנדמה היה שהתוכנית כולה בסכנה ,הצליח לגייס את תמיכתו של איש
ציבור אמיד מנתניה דווקא — עובד בן-עמ"י ,שהביא עימו גם את בני משפחת
שמואל חפץ ,קרוביו ,ואת כספם .בן עמ"י כיהן כראש מועצת נתניה ולימים
היה ראש העירייה במשך שנים רבות .המשקיעים הסכימו לתנאי העיקרי של
המייסדים-העיתונאים :השארת השליטה על מערכת העיתון בידיהם כדי להבטיח
שהעיתון החדש אכן יהיה 'עיתון של עיתונאים'.
לפי עדותם של קרליבך ושל המצטרפים אליו ,בשבועות שקדמו לפרישה הם
פנו פעמים אחדות למו"ל ,מוזס ,ותבעו ממנו לשנות את דרכי העבודה בעיתון כדי
שיוכלו להמשיך בעבודתם .כשבוע לפני שעשו את הצעד המכריע ,שיגרה קבוצה
של חברי מערכת בראשות קרליבך מכתב מפורט למוזס ,ובו תבעה רפורמה בסדרי
העבודה .מוזס לא הגיב .באותו זמן לערך נפגש איתו מרדכי טופל מחברת טופל,
מפיצת העיתון ,ותבע ממנו להעלות את התשלום לנערים מוכרי העיתונים ,משום
שידיעות אחרונות משלם את הסכום הנמוך ביותר מבין עיתוני הערב .מוזס דחה
את התביעה .תוך כדי השיחה גילה מוזס לטופל ,כי הוא מתכנן להוציא עיתון
בוקר כדי להתחרות בהארץ של שוקן ,כפעולת תגמול על שהארץ עומד להוציא
עיתון ערב (יום יום) .הפנייה למוזס והשיחה עמו חיזקו בקרב ראשי הקבוצה
המורדת את התחושה ש'כלו כל הקיצים' ויש למהר ולפעול.
ד"ר קרליבך ,כאדם מאורגן ומסודר ,דאג — בעזרתו של עו"ד ברמן — גם לצד
המשפטי של רישום העיתון .הוא הצטייד ברישיון ממשלתי (של ממשלת המנדט
בתקופת שלטונה האחרונה) ,כך שמצד זה ,לפחות ,לא היו צפויים קשיים .לאחר
הקמת מעריב טען קרליבך שמוזס ידע על ההתארגנות .מכאן אפשר ללמוד אחת
מהשתיים :או שהוא לא האמין לאיום הפרישה של קרליבך וחבריו ,או שהיה
משוכנע שיצליח להסתדר בלעדיהם .עד כמה שידוע ,עד יום שישי 13 ,בפברואר
,1948היום האחרון לעבודת הפורשים בידיעות אחרונות ,לא נעשה על ידי מוזס כל
צעד מכין לקדם את פני הרעה.
לבטי העוזבים
אין ספק כי לעוזבים היו שתי שאיפות עזות :להוציא במהרה עיתון ערב חדש
ולראות — כתוצאה מכך — בהפסקת פעילותו של עיתונם הישן ,שרוב עובדיו,
בכירים וזוטרים ,נטשו אותו.
האם היו להם ייסורי מצפון על צעדם? התשובה היא חיובית .שלום רוזנפלד
הודה כי דרך הפרישה לא נראתה בעיניו' .אני עצמי לא אהבתי את זה .חשבתי,
וכך גם אמרתי לחבַריי ,שצריך לגשת למוזס ולומר לו :אנחנו באקלים כזה ,עם
