Page 94 - ראש בראש לאתר
P. 94

‫‪  92‬ראש בראש‬

‫במספר ‪ 40‬אלף עותקים‪ ,‬אולם ניתן להתייחס לנתון זה בזהירות‪ ,‬וקרוב לוודאי‬
              ‫שמוזס ביקש להאדיר בדרך זו את נזקי הפרישה של קרליבך וחבריו‪.‬‬

‫לכאורה‪ ,‬הכול זרם למישרין במערכת ידיעות אחרונות במהלך שנות הארבעים‪:‬‬
‫זה היה עיתון מצליח מבחינה עיתונאית וכלכלית‪ .‬קרליבך נחשב לעורך‪-‬אמן‬
‫ולכתב מחונן‪ ,‬ורבבות ציפו למאמריו היומיים הקצרים על ענייני דיומא‪ ,‬לדיווחיו‬
‫המפורטים מחוץ לארץ‪ ,‬ועוד יותר מכך למאמרו השבועי שהופיע בימי שישי —‬
‫תחת החתימה ר' איפכא מסתברא (ארמית‪ .‬בעברית‪ :‬ההפך מסתבר)‪ .‬במאמרים‬

               ‫אלה מיצב קרליבך את עצמו כאחד המרכזיים שבעיתונאי אותו דור‪.‬‬
‫קרליבך היה‪ ,‬נוסף על כתיבתו הפובליציסטית‪ ,‬גם עיתונאי שטח‪ .‬קוראי‬
‫המחצית השנייה של שנות הארבעים זכרו עוד שנים רבות את דיווחיו מהודו‬
‫ובעיקר את דיווחיו העסיסיים מעצרת האו"ם בשלהי ‪ ,1947‬זו שקיבלה את‬
‫ההחלטה ההיסטורית על חלוקת ארץ ישראל ב‪ 29-‬בנובמבר ‪ .1947‬דיווחים אלה‪,‬‬
‫כפי שיסופר בהמשך‪ ,‬הם שהביאו ל'פיצוץ הגדול'‪ ,‬לפרישה ההמונית מידיעות‬

                                                            ‫אחרונות ולהקמת מעריב‪.‬‬
‫לצידו של קרליבך פעלה בידיעות אחרונות חבורה של עיתונאים‪ ,‬רובם יוצאי‬
‫עיתוני הימין שכמה מהם אף המשיכו לעבוד בהם‪ .‬ביניהם היו שלום רוזנפלד‪,‬‬
‫שמואל שניצר‪ ,‬ד"ר דוד לאזר ודוד גלעדי‪ .‬הקבוצה הזו‪ ,‬בהתאם לעדויות מאוחרות‬
‫של חבריה‪ ,‬חשה שלא בנוח בידיעות אחרונות‪ .‬המו"ל‪ ,‬יהודה מוזס‪ ,‬נהג להתערב‬
‫בתוכן העיתון‪ ,‬בעיקר בכל הקשור לידיעות כלכליות‪ .‬מנהל הדפוס חיים קוכמן‪,‬‬
‫שפרש מידיעות אחרונות ועבר למעריב בפברואר ‪ ,1948‬גילה זמן קצר לאחר‬
‫ה'פּוטש'‪' :‬מר [יהודה] מוזס נתן פקודה לשלוח לביתו ולמשרדו כל בוקר את‬
‫הגהות הדפוס של המאמרים שלא בידיעת המערכת ושלא בהסכמתה‪ ,‬ואחר כך‬
‫היה נותן בטלפון פקודות‪ ,‬מה להוציא ומה לשנות… זה היה מקור לחיכוכים‬
‫מתמידים… צריך הייתי להוציא כל דבר הקשור במישרין ובעקיפין בביקורת על‬

                                                                    ‫נותני מודעות…'‪.‬‬
‫העיתונאי דוד גלעדי חידד את מהות החיכוכים בין קבוצת העיתונאים הבכירים‬
‫בעיתון לבין המו"ל‪' :‬מעולם לא הייתה הרמוניה בין המערכת ומר מוזס‪ .‬החיכוכים‬
‫פרצו מפני שהעיתונאי כותב לפי מצפונו‪ ,‬ואילו אנחנו קיבלנו הוראות על מה‬
‫לכתוב ועל מה לא לכתוב‪ .‬היו הוראות מתמידות בקשר לשמאל וימין… הייתה‬
‫הוראה מתמדת לא להזכיר לטובה את שמותיהם של אישים ידועים ביישוב כגון‬
‫שמו של מר שנקר [הבעלים של מפעל לודז'יה ונשיא התאחדות בעלי התעשייה]‬
‫ושמו של מר הופיין [מנכ"ל בנק אפ"ק‪ ,‬קודמו של בנק לאומי] מפני שהיו למר‬
‫מוזס חיכוכים אישיים עמהם… ההתערבויות כולן נבעו מאינטרסים אישיים‬

                                                               ‫ומסחריים של המו"ל'‪.‬‬
   89   90   91   92   93   94   95   96   97   98   99