Page 40 - חלומות ורוח משכנות שאננים 1860-2010 / ראובן גפני
P. 40

‫בניית	 הטחנה	 נתארכה	 ככל	 הנראה	 כשנה‪	,‬‬
                                                                                     ‫ומשנסתיימה‪ 	,‬ב—‪ 	,1858‬התנשאה	 הטחנה	 לגובה	 של	‬
                                                                                     ‫כעשרים	 מטרים‪ 	.‬חלקיה	 הגדולים	 יותר‪ 	,‬כך	 מסופר‪	,‬‬
                                                                                     ‫הובאו	 מיפו	 לירושלים	 על	 גבי	 זוגות	 של	 גמלים	‬
                                                                                     ‫וחמורים‪	,‬שצעדו	זה	לצד	זה	לאורך	כל	הדרך	העולה	‬
                                                                                     ‫מיפו	 לירושלים‪ 	.‬יהודי	 ירושלים	 ליוו	 את	 התהליך	 כולו	‬
                                                                                     ‫בפליאה	ובהשתאות‪	,‬כפי	שתואר	בזמנו	בעיתון	'המגיד'‪	:‬‬

       ‫ב—‪	1868‬דיווח	העיתון‬     ‫בחודשים	 הראשונים	 לקיומה	 של	 הטחנה	 הפעילוה	‬            ‫השר משה מונטיפיארע שליט״א יסד מכספו רחים הסובבים‬
 ‫‪	The Illustrated London News‬‬  ‫מתכנניה	 האנגלים‪ 	,‬ולאחר	 מכן	 הועברה	 הפעלתה	‬            ‫ברוח בעיר ירושלים‪ .‬לטובת עניי אחיו העברים‪ ,‬לרגלי הר‬
                               ‫לבני	משפחת	פ״ח—רוזנטל‪	,‬שאף	התגוררה	במשכנות	‬               ‫ציון ברחוק רבע פרסה משער יפו‪ .‬היא בית הרחים הראשון‬
     ‫על	בניית	טחנת	הרוח	‬       ‫שאננים	 שנים	 מספר‪ 	.‬הם	 הפעילוה	 שנים	 ארוכות	‬           ‫בעיר הזאת‪ ,‬תחת אשר עד כה הוכרחו דלת העם לטחון‬
   ‫בירושלים‪	,‬וכלל	גם	את	‬       ‫במשותף	 עם	 בני	 משפחת	 וולפנזון	 עד	 להפסקת	‬             ‫את דגנם בידיהם ברחים של יד‪ .‬בעמל רב צלחה בידי‬
                               ‫פעילותה‪ 	,‬ככל	 הנראה	 בשלהי	 שנות	 השבעים	 של	‬            ‫האמנים להביא את הבנין הגדול הזה עד שער יפו‪ .‬כל חלק‬
       ‫הסיפור	על	המכשף	‬                                                                  ‫ממנו לבדו משכוהו ארבעים אנשים ליבשה מהאניה אשר‬
‫שהוזמן	לקלל	את	הטחנה‪	.‬‬                                             ‫המאה	התשע	עשרה‪.‬‬       ‫הובא בו‪ ,‬וארבעה ירחים חלפו טרם הובא הבנין ירושלים‪.‬‬
                               ‫הטחנה	 המודרנית	 והמשוכללת	 בירושלים	 נחשבה	‬              ‫ובאחרונה צלחה בידיהם להעמיד הבנין על מכונו בלי אסון‬
   ‫לכתבה	צורף	איור	נאה	‬        ‫באותה	 העת	 לחידוש	 מרשים	 ומפליא‪ 	,‬וככל	 חידוש	‬          ‫ופגע ]‪ [...‬הבנין נבנה לתלפיות בכל ההמצאות ותחבולות‬
     ‫של	הטחנה	ובו	נראה	‬        ‫היו	 רבים	 שנתייראו	 ממנה‪ 	,‬ביניהם	 גם	 הטוחנים	‬
                               ‫הוותיקים	 בעיר‪ 	.‬גם	 עגנון	 ממשיך	 ומתאר‪ 	:‬׳ראו	‬                   ‫החדשות אשר נעשו לרחיים כאלו בימים האלו‪5.‬‬
‫המנגנון	המקורי	בשלמותו‪	.‬‬       ‫הערביים	ונתקנאו‪	.‬שכרו	זקן	אחד	לקלל	את	הריחיים‪	.‬‬
   ‫הקרון	הרוכב	על	מבנה	‬        ‫נתן	 עיניו	 בריחיים	 ואמר‪ 	,‬אני	 ערב	 לכם	 שכשיבואו	‬  ‫על	 ראש	 הטחנה	 הורכבה	 כיפה	 ועליה	 ארבע	 כנפיים	‬
    ‫הטחנה	יכול	להסתובב	‬                                                              ‫גדולות‪ 	,‬שנעו	 בכוח	 הרוח	 והניעו	 מערכת	 של	 גלגלי	‬
                                                                                     ‫שיניים	ומכשירים	נוספים	שבאמצעותם	נטחנו	החיטים‪	.‬‬
 ‫באופן	חופשי‪	,‬והשבשבת	‬                                                               ‫על	הכיפה	הותקנה	מעין	שבשבת	קטנה‪	,‬שתפקידה	היה	‬
        ‫המורכבת	מאחוריו	‬                                                             ‫׳לכוון׳	את	כנפי	הרוח	לכיוונה	של	הרוח	שעתידה	להניע	‬
                                                                                     ‫אותם‪	.‬לשבשבת	נוספת	זו	לא	נותר	כיום	זכר	בכיפתה	‬
      ‫מכוונת	את	הכנפיים	‬                                                             ‫המשוחזרת	של	הטחנה‪	.‬החיטים	שנועדו	להיטחן	במקום	‬
 ‫הראשיות	אל	כיוון	הרוח‪		.‬‬                                                            ‫הוכנסו	 לטחנה‪ 	,‬הועלו	 במערכת	 מכנית	 חדישה	 אל	‬
                                                                                     ‫חלקה	העליון	ושם	הונחו	במיכל	דמוי	משפך‪	.‬ממנו	הם	‬
      ‫‪	 .5‬המגיד‪	,‬ז׳	בשבט	‬                                                            ‫הועברו	בצינור	מיוחד	והוזרמו	על	אבני	הרחיים	הכבדות	‬
      ‫תרי״ח‪	,‬עמ׳	‪	.8-7‬‬                                                               ‫שנקבעו	 במרכז	 גובה	 הטחנה‪ 	.‬הקמח	 נאסף	 והועבר	‬
    ‫למקור	נרחב	יותר	‬                                                                 ‫לניפוי	ואחר	כך	לשקים	שהמתינו	לו	בתחתית	הטחנה‪	,‬‬
    ‫של	כתבת	העיתון	‬                                                                  ‫לפיכך	 אפשר	 היה	 להוציאו	 מן	 הטחנה	 בלא	 קושי	 רב‪	.‬‬
    ‫ראו	ספיר‪	,‬עמ׳	‪	.45‬‬

‫‪39‬‬
   35   36   37   38   39   40   41   42   43   44   45