Page 102 - מניה ורחל הגדת האגדה
P. 102
דבר הבמאית
הנרטיבים השולטים בתולדותיה של מדינת ישראל המודרנית -הם בעיקר
גבריים .תרומתן של נשים רבות שהשתתפו ולקחו חלק בפיתוח המדינה
ומוסדותיה ,נקברו זה מכבר בארכיונים .החברה מעדיפה לזכור ולכבד
נשים ,כאמהות ,נשים ובנות של .לא בזכות ההישגים והמפעלים שהן
הובילו ועמדו בראשן.
מאבקים דרמטיים למען זכויות הנשים ,היו חלק מההיסטוריה של ישראל.
אפילו בקיבוצים האגדיים ,אלה שחרטו על דגלם את מאבק השוויון ,שימשו
הנשים בתפקידים הנתפסים כ"נשיים" :טיפול בילדים ,בישול וכביסה,
תוך שהורחקו ממשרות ניהוליות ואפילו חקלאיות.
כמייסדת וכמנהלת האמנותית של קבוצת התיאטרון הירושלמי ,קבוצה
שהקדישה רבים ממאמציה בניסיון לתקן את חוסר האיזון של הקול
הנשי בתרבות שלנו ,מאד שמחתי להתמודד עם האתגר של יצירת דוקו־
דרמה על אחת מהדמויות הנשיות היותר מסתוריות בציונות הקדומה -
מניה שוחט.
בעולם התיאטרון הישראלי של היום ,המילה "ציוני" היא כמעט ביטוי שלילי.
לפיכך ,להציג יצירה כמו "מניה -אגדה בחייה" ,החוגגת ללא בושה את חייה -
חיים שהוקדשו לבניית המפעל הציוני ,ניתן לראות זאת כמעשה חתרני .נראה לי
שלתיאטרון ,ולאמנות בכלל ,ישנה אחריות כפולה .האחת ,להעריך את החסרונות
של הממסד ולהצביע על חזון נאור יותר ,והשנייה היא לחגוג ,לחגוג את העובדה
שאנחנו בחיים .בעידן זה ,הנשלט על ידי הרשת והמסכים ,התיאטרון -אמנות
עתיקה שבבסיסה תקשורת חיה בין שחקנים לקהל הצופים ,היא הכרה ייחודית
על היותה אנושית.
אני אסירת תודה לפנינה גרי על המחזה ול'יד בן־צבי' על העוז והנכונות להזמין אותנו
כתיאטרון למלא תפקיד מרכזי בתערוכה מקיפה על דמותה של מניה שוחט .אנו כיוצרים
וכאמנים הרווחנו רווח אדיר מהשיתוף הזה וכולנו חשים בפוטנציאל האינסופי שלה.
גבריאלה לב