Page 98 - מניה ורחל הגדת האגדה
P. 98
זה סיפור שהחל ברגשות מעורבים:
האהבה והגעגוע למניה ,סבתי היחידה והמיוחדת.
המשא בהיותי "הנכדה של" עם השאלה הנצחית שצצה משום מקום:
"אתם יודעים מי זאת סבתא שלה"? עם הגיל ,האמהות ובעיקר הסבתאות,
האהבה נצחה ,כמובן.
אין לי צורך להוסיף על אישיותה ,מקוריותה ,אומץ ליבה ,ופועלה המגוון.
כל כך הרבה נכתב על כך.
הרי סבתי מניה וילבושביץ' שוחט הפכה לאגדה עוד בחייה.
אבל עליה כסבתא לא נכתב מאום.
את הפרק הזה בחייה ,הסבתאות ,אני נכדתה ,מעלה כאן לראשונה.
אני זוכרת את המיטה הרכה שהציעה ביד אוהבת ,את הסקרנות בה התעניינה בלימודי,
בתחביבי ,את הסבלנות שגילתה מול שיגיונותי .להיות שם אתי בלי לשפוט.
אני כותבת על שיחותינו הארוכות על ספרים ומשמעותם בחייה ובחיי ,על עבודתה במעברות
עם עולים מכל שפה וצבע ,על פעילותה "בברית שלום" ,שיחות בהן
העבירה אלי ,מבלי משים ,את ערכיה ,ערכים של שוויון ,כבוד לאדם ,צדק ,סובלנות.
כל זאת ועוד ,בכמה "סיפורי ספתא" קטנים ובגעגועים גדולים.
רון מי בר :נכדתה הצעירה של מניה וילבושביץ' שוחט ,בת בתה ענה .ילידת כפר גלעדי.
פרסמה בעבר שני ספרי ילדים על בעלי החיים בחייה:
"גנדי" ו"מה יכולתי לעשות?"
