Page 20 - מניה ורחל הגדת האגדה
P. 20
// 10קראתי לה מניה /סיפורים קטנים בגעגוע גדול
שנים רבות התכחשתי לפן ההירואי ,של משפחתי ,שהיה משא על כתפי.
הייתי "בארון ".
חומת ההתנגדות שלי החלה להסדק בעת לימודי באוניברסיטה.
פרופסור דבי ברנשטיין ,מרצה בחוג לסוציולוגיה ,פמיניסטית ,שהתמחתה בנשות
העליה השניה,
הרצתה על סבתי.
בתחילה הטיתי חצי אוזן מסוייגת אך המשכתי בעניין גובר.
איש לא הכיר את "הייחעס" שלי .ישבתי בשקט ,ללא צורך להסביר ,להתגונן ,להתקפד.
המרצה הביאה שלל דוגמאות למעשיה ,מחדליה ,קשייה ולבטיה.
עלתה דמות שלמה .עגולה וקוצנית ,מסוכסכת ומאד מורכבת של סבתי האמיצה
והרגישה ,ההוגה האידאולוגית ,המגשימה המעשית ,האהובה והמוערכת ,הבזה
למוסכמות ,המממשת את שאיפותיה למרות מכשולים
ודעות קדומות.
האם הנוטשת ,הרעיה הפגועה ,הפגיעה ,הקשובה למצוקות ,הנרתמת למשימות
נשגבות ויום יומיויות.
אשה רבת רבדים.
הסדק התרחב מעט בסיור בסג'רה ,עם קבוצת חברים.
המדריך היה מוקי צור איש עין גב ,מדריך מיתולוגי ורב סיפורים ,שלא הכיר אותי
ואת "הייחעס".
סג'רה ,הרי שם הכל התחיל :מניה הקימה את הקולקטיב הראשון בארץ ,נשים חרשו
לראשונה עם שוורים ,לבושות באופנה החדשה שהמציאה ותפרה להן מניה ,מכנסיים.
שם היא הכירה את סבא ,ההוגה והמקים של ארגון "בר גיורא" ,שם ,בעלית הגג ,הם
התחתנו ,הרימו כוסית עם חברים ואחרי שעה חזרו לעבודה...
שם הוקמה בידיהם אגודת "השומר" המיתולוגית .סג'רה.
