Page 159 - מגילות מדבר יהודה ב לאתר
P. 159

‫אחרית הימים בהגות עדת קומראן‬

‫מגילת ההודיות מבארת שתהליך הסגירה אינו קל כלל ועיקר – כוחות הרע נאבקים ובמאבקם זה‬
                                                                       ‫הם מחוללים סערה‪:‬‬

                                                      ‫החישו כול משברים‬
                                                   ‫וחבלי מרץ במולדיהם‬
                                                   ‫ופלצות להורותם [‪]...‬‬
                                   ‫וירועו אושי קיר כאוניה על פני מים‬
                                          ‫ויהמו שחקים כקול המון [‪]...‬‬
                                          ‫ברתוח תהומות על נבוכי מים‬
                                                    ‫[ויתרג]שו לרום גלים‬
                                                ‫ומשברי מים בהמון קולם‬

‫החישו‪ :‬השורש חו"ש‪ ,‬שמשמעותו כאן כאב‪ ,‬בבנין הפעיל‪ 15.‬פלצות‪ :‬בהוראת כאב‪ .‬אושי‪:‬‬
                                                   ‫יסודות‪ .‬נבוכי‪ :‬המקומות העמוקים במים‪.‬‬

                                   ‫רק בסיומו של המאבק ייעלם הרע‪:‬‬

                                   ‫ויפתחו שערי [שאול לכול] מעשי אפעה‬
                                           ‫ויסגרו דלתי שחת בעד הרית עול‬
                                          ‫ובריחי עולם בעד כול רוחי אפעה‬

‫(‪ ,1QHa‬טור יא [ג]‪ ,‬שורות ‪16)18–10‬‬

                                   ‫אפעה‪ :‬כינוי לרשעה‪17.‬‬

‫כוחות הטבע הפועלים כאן הם המים‪ ,‬מי השחקים ומי הים‪ .‬הסערה מביאה לסגירת 'רוחי האפעה'‬
                                     ‫ו'הרית עול' בשאול מאחורי 'בריחי עולם' ו'דלתי שחת'‪.‬‬

‫אפשרות אחרת לסילוק הרשעה היא הרס הקיים ובריאה חדשה‪ .‬בריאה חדשה מוזכרת לדוגמה‬
‫בספר היובלים (א‪ ,‬כט)‪ .‬בסרך היחד‪ ,‬לאחר השורות שמדובר בהן על זיקוק הבריאה הקיימת‪,‬‬
‫מדבר המחבר על 'קץ נחרצה ועשות חדשה' (‪ ,1QS‬טור ד‪ ,‬שורה ‪ .)25‬גם במגילת ההודיות נרמז‬
‫הרעיון של בריאה חדשה‪ .‬שורות ספורות לאחר המזמור המתאר את סגירת דלתי שחת בא מזמור‬

       ‫שבו ניתן לאש תפקיד מרכזי‪ ,‬ופעולתה מביאה להרס שאין אחריו אלא יצירה מבראשית‪:‬‬

                                                     ‫וחבלי מות אפפו לאין פלט‬
                                           ‫וילכו נחלי בליעל על כול אגפי רום‬

                                                     ‫אש אוכלת בכול שנאביהם‬
                                              ‫להתם כול עץ לח ויבש מפלגיהם‬
                                   ‫ותשוט בשביבי להוב עד אפס כול שיתיהם‬

                                                               ‫באושי חמר תאוכל‬

                                              ‫‪ 1	 5‬כפי שפירש ליכט‪ ,‬ראו‪ :‬י' ליכט‪ ,‬מגילת ההודיות‪ ,‬ירושלים תשי"ז‪ ,‬עמ' ‪.80‬‬
                                                                                                    ‫‪ 1	 6‬שם‪ ,‬עמ' ‪.82–80‬‬

                 ‫‪ 	17‬כפי שהעיר ליכט‪' ,‬כפי הנראה נתאחדו בו לצורך זה שתי משמעויות ראשוניות‪( :‬א) הנחש כסמל הרשעה;‬

‫(ב) אפע = לא כלום‪ ,‬שווא' (ליכט [שם]‪ ,‬עמ' ‪535 .)71‬‬
   154   155   156   157   158   159   160   161   162   163   164