Page 262 - יוצרות ר' שמואל השלישי א - סופי_Neat
P. 262

‫בר׳ מד‪ ,‬כב‬  ‫יוצרות רבי שמואל השלישי‬
‫שם כג‬
‫שם כד‬                            ‫ָז ַמם ֲענ ֹות ֹו אַ ַחת ַר ָכּה ְואַ ַחת ָק ָשׁה ְבּ ַג ַער‬
‫שם לב‬                     ‫ַח ְל ָתּה ָלב ֹוא ָע ֵלינוּ ַב ֲע ִלי ָלה ַל ֲה ִבי ֵאנוּ ִלי ֵדי ַצ ַער‬

                                    ‫‪ 15‬׳ ַו ֹנּא ֶמר ֶאל ֲא ֹד ִני ›א‹ י›וּ ַכל‹ ַה ַנּ ַער׳‬

                  ‫ָט ַע ְנ ָתּה ָע ֵלינוּ ְד ָב ִרים ֶשׁ ֵהם ָק ִשׁים ְכּק ֹור ֹות א ֹו ָתנוּ ְל ַה ֲח ֵרד‬
                                ‫ֶי ֶלד ֵמ ֵחק ה ֹור ֹו ֵעת ִמיצּוּי ֶח ְשׁבּ ֹון ְל ַה ְפ ֵרד‬
                                      ‫׳ ַו ֹתּא ֶמר › ֶאל ֲע ָב ֶדי ‹ ִאם א ֵי ֵרד׳‬

                                    ‫ְכּ ָשׁ ַמע ָז ֵקן ַצר ל ֹו ְו ִנ ְז ַכּר ַצ ֲער ֹו ְו ֶא ְבל ֹו‬
                               ‫‪ָ 20‬ל ָמה ֲה ֵר ֹע ֶתם ִלי ְדּ ַבר ַה ְב ָט ָלה ָען ְבּ ִמילּוּל ֹו‬
                        ‫׳ ַו ְי ִהי ִכּי ָע› ִלינוּ‹ ֶא›ל‹ ַע› ְב ְדּ ‹ ָא› ִבי‹ ַו ַנּ› ֶגּד‹ ל ֹו׳‬

                       ‫פז׳ ל ֹו | ְמ ֹאד ֵהי ַרע ֶפּן ְכּס ֹו ֶכ ֶנת וּ ִפ ְר ָחהּ ָצ ִעיר יוּ ְנ ַער‬
                              ‫ִמ ְת ַר ֵפּס ִה ְנ ִני ֵתּת ַנ ְפ ִשׁי ָע ָליו ְבּ ָכל ַצ ַער‬
                                 ‫׳ ִכּי ַע ְב ְדּ ָע ַרב ֶאת ַה ַנּ ַער׳ בברית ק׳‬

  ‫‪ [ ‬להביא ‪ ‬להביאינו ‪ [  ‬מקורות בכה"י ‪ [‬להחרד ‪  [  ‬כשמוע ‪ [  ‬הרעותם ‪ ‬הריעותם ‪‬‬

‫‪ ‬תנחומא‪ ,‬ויגש ה‪ :‬אלא מלמד שהיה מדבר אחת קשה ואחת רכה‪  .‬שמלכתחילה לא היית חוקר איש כמו שחקרת‬
‫אותנו‪ .‬השוו תנחומא‪ ,‬ויגש ה‪ :‬תדע שמתחלה לא באת עלינו אלא בעלילות‪ .‬על פי דרשת 'ויגידו לו את‬
‫כל הקרת אתם' )בר' מב‪ ,‬כט(‪ ,‬והשוו בר"ר צא ט‪ ,‬עמ' ‪ :1132‬מלמד שהיו הדברים קשין עליהן כקורות‪  .‬שהסכים‬
‫יעקב להיפרד מבנו לעת מיצוי חשבון‪ .‬השוו בר"ר צב ב‪ ,‬עמ' ‪ :1139‬לעת מצוא לעת מיצוי הדין‪ ,‬לעת מיצוי הנפש‪ ,‬לעת מיצוי‬
‫חשבון‪ ,‬כיון שראה יעקב שנתמצא החשבון התחיל שופך תחנונים‪ ,‬ואל שדי יתן לכם רחמים‪ .‬על פי בר'‬
‫מג‪ ,‬ו‪.‬השוו בר"ר צא י‪ ,‬עמ' ‪ :1134–1133‬מעולם לא היה יעקב אבינו א]ומר[ דבר שלבטלה )כ"י ו‪ :‬הבטלה(‬
‫אלא כאן‪ ,‬אמ' הקב"ה אני עסוק להמליך את בנו במצרים‪ ,‬והוא א']ומר[ למה הרעתם לי )בר' מג‪ ,‬ו( )ל(‪  .‬‬
‫‪ ‬כרחל ויוסף גם בנימין יילקח‪ .‬יופרש ויורחק‪   .‬יהודה בפני יוסף‪ ,‬והשוו בר"ר צג ט‪ ,‬עמ' ‪ :1158‬ראו‬

                                                                                         ‫היאך הוא נותן נפשו על אחיו‪.‬‬

            ‫‪260‬‬
   257   258   259   260   261   262   263   264   265   266   267