Page 121 - הציונות בתוניסיה
P. 121
שנות ההתהוות — הציונות בתוניסיה (119 )1926-1918
הצלחת המאבק הלאומי של תוניסיה הייתה תלויה בין השאר במידת התמיכה
שהתנועה תזכה לה מהמזרח הערבי ,ולשם כך הם היו צריכים לבטא בבירור את
תמיכתם במאבק הלאומי הפלסטיני .תמיכה זו יכולה הייתה להישאר במישור
ההצהרתי או ,לחלופין ,להיות אקטיבית .אחת מצורות התמיכה במאבק הפלסטיני
הייתה היחס לציונים בתוניסיה .התפתחותה של הציונות בתוניסיה יכולה לפיכך
להעיד על חולשת התנועה הלאומית התוניסאית וממילא על תמיכה לא מספקת
במאבק הלאומי הכלל ערבי.
דוגמה לכך יכולה להיות התכתבות בין מזכיר הוועד הפועל הפלסטיני
בקהיר — עלי אל-טהר — לבין עורך העיתון התוניסאי "ליסאן אל-שעאב" .הרקע
להתכתבות היה מאמר שהופיע בעיתון תוניסאי שנאמר בו שהעיתון "מהלל את
התעמולה הציונית שנעשתה בשנה החולפת בצפון אפריקה ומתאונן על ערביי
ארץ ישראל ובגידתם בתורכים ועל פנותם תמיד רק לחלונות הגבוהים באירופה,
מבלי להפנות את תשומת לב אחיהם ושכניהם במזרח על כל הנעשה בארץ".
עלי אל-טהר משיב לעורך העיתון התוניסאי כי את התעמולה הציונית ניהל
אברהם אלמליח" .הסרט הראינוע שה' אלמליח לקח עימו לשם [ ]...הוא אחד
ממכשירי התעמולה השטנית של הציונים ,אשר סעיפיה רבים מאוד ,בכדי לנצל
את יהודי הגולה ולקבל את תמיכתם ועזרתם לארץ ישראל" 102.עלי אל-טהר תקף
את המוסלמים התוניסאים על שבאו לצפות בסרט במקום לגנות את הציונים
ואת התעמולה שלהם .עובדה זו משקפת את הבעייתיות של מערכת היחסים
המתפתחת בין המגרב למשרק בכל הקשור לפלסטין .עלי אל-טהר לא ידע מה
נעשה בתוניסיה ולכן לא יכול היה לתקוף את התוניסאים .הוא גם לא יכול היה
לכוונם לפעולה ממשית שכן הוא לא ידע מהי הציונות בתוניסיה .עם זה ,הוא
מתלונן על עזרתם של בני ארצות המגרב לצרפת במאבקה נגד תורכיה" :בכל אופן
אתם התוניסאים ואחיכם האלג'יראים הנכם אשמים בפועל ,ולא הפלסטינאים.
אתם השתתפתם ברציחת המלכות העותמנית ושריה וכבר הוכח כי תוניס שלחה
אל מערכות המלחמה תשעים אלף איש" 103.ההסבר לזניחות הנושא הפלסטיני
ביחסים בין הציונים ללאומנים בתוניסיה קשור בקושי של הערבים לעכל את
תוצאות מלחמת העולם הראשונה ,קרי התפוררותה של האימפריה העות'מאנית,
ובריבוי ההאשמות ההדדיות בדבר כישלונה .ואכן ,לא פלא שהכותב מסיים את
מכתבו בבקשה לאחדות בעולם הערבי .אמנם המחנה הלאומי התוניסאי טרם
התגבש ,ואמנם הבעיה הפלסטינית הייתה רק בראשיתה ,אך נראה שהבעיה
" 1 02ארץ ישראל בתוניסיה" ,דאר היום .29.5.1924 ,רגישותו של אלמליח לנושא זה נבעה בין
היתר מהעובדה ששליחותו הוזכרה במאמר והייתה בין הנושאים לוויכוח הזה .החומר הזה
עמד לרשות החוקרים התוניסאים ,אך הם לא השכילו לנצלו כראוי.
103שם .לא היה לנו מקור לאמת אתו את המספר שנקב בו הכותב.
