Page 293 - הציונות בתוניסיה
P. 293

‫הציונות המגשימה (‪275  )1948‑1944‬‬

‫מנקודת ראות חלוצית‪' .‬צעירי ציון' לא יוכלו להתרברב שהם הגשימו כמונו‪ .‬אנו‬
                                               ‫גאים בך ובארבעת חברינו ביבנה"‪71.‬‬

‫דוגמאות אלו ואחרות מעידות לא יותר מאשר על החלטה של בודדים‪ .‬נראה‬
‫שפעולתם משקפת גם רצון של אחרים לעלות לארץ בכל מחיר ולממש את‬
‫המחויבות לעלייה גם אם הדבר נעשה שלא כחוק‪ .‬פעולה כזו‪ ,‬כפי שראינו‪ ,‬גורמת‬
‫אף היא למתח בין התנועות סביב מידת ההגשמה האישית של כל תנועה‪ .‬ההעפלה‬
‫הייתה מוקד לתחרות בין התנועות בהנחה כי תנועה שתוכיח את יכולתה להעלות‬
‫יותר צעירים ממילא גם תהיה חזקה יותר‪ .‬יתרה מזו‪ ,‬ההעפלה הלא מאורגנת‬
‫הזאת מלמדת על ההכרה של אותם צעירים שאין עוד משמעות לחייהם בתוניסיה‪.‬‬
‫מבחינתם תם הקיום היהודי בתוניסיה‪ .‬עד כדי כך היה הדבר ברור להם‪ ,‬שהם היו‬
‫מוכנים לנקוט פעולה שמוגדרת לא חוקית בארץ מוצאם‪ .‬פעולה זו מלמדת כי‬
‫הם מבינים שאין בכוחה של צרפת‪ ,‬בהיותה מעצמה קולוניאלית‪ ,‬לספק להם את‬

     ‫הביטחון הנחוץ להם‪ ,‬ואין היא נושאת עוד מסר ערכי שהם היו רוצים לאמץ‪.‬‬
‫תרומתה של התנועה הציונית בתוניסיה להעפלה המאורגנת של שנת ‪1947‬‬
‫הייתה משמעותית‪ .‬חלקו של אפרים פרידמן (מי שלימים נודע בשם אפרים בן‬
‫חיים)‪ ,‬השליח שהיה בתוניסיה גם בשתי השליחויות הקודמות‪ ,‬היה רב‪ 72.‬גורמים‬
‫רבים דחפו את פרידמן להתחיל בהעפלה מצפון אפריקה‪ ,‬אך אין ספק שהחשש‬
‫לאבד את דרכה של תנועת צעירי ציון ואת יתרונה על פני יתר התנועות הוא‬
‫שהניע אותו יותר מכול לפעול‪ .‬ערב כינוסו של הקונגרס הציוני הראשון לאחר‬
‫המלחמה נפגש פרידמן עם יצחק טבנקין‪ ,‬אז מנהיג "התנועה לאחדות העבודה"‪,‬‬
‫והדגיש לפניו את מצב התנועה‪" :‬מצד אחד התפתחות מהירה‪ ,‬הכשרה ולחץ‬
‫קשה לעליה לקיבוץ‪ ,‬ומאידך מחסור בסרטיפיקטים וחוסר יכולת להעלות את‬
‫הפעילים‪ ,‬דבר שמעמיד בסימן שאלה את בעיות ההגשמה ועשוי‪ ,‬חלילה‪ ,‬לעצור‬
‫את התפתחות התנועה"‪ 73.‬הנה כי כן‪ ,‬בלא פעילות דחופה בנושא העלייה‪ ,‬יתפוגג‬
‫המתח והלהט החלוצי ויביא להתפרקות תנועת צעירי ציון ולמיטוט הפעילות‬

                                               ‫הציונית בצפון אפריקה שעליה עמל‪.‬‬
‫ברם לא היה די לשכנע את טבנקין‪ .‬פרידמן היה צריך לשכנע גם את שאול‬
‫אביגור‪ ,‬ראש המוסד לעלייה בי"ת‪ ,‬כי יש הכרח לשלוח אניית מעפילים לצפון‬
‫אפריקה‪ .‬אביגור לא התלהב מהרעיון ובמידה לא מעטה של צדק; הלחץ לעלייה‬
‫באירופה היה גדול‪ ,‬חסרו אניות‪ ,‬ההשפעה המדינית של הבאת פליטי השואה‬

                                                       ‫סעדון ליהודה מצליח‪ ,7.8.1946 ,‬שם‪.‬‬      ‫‪	71‬‬
‫על ההעפלה מצפון אפריקה ראו סעדון‪ ,‬ההעפלה מספקס; בן חיים‪ .‬עדותו של בן חיים חשובה‬               ‫‪7	 2‬‬
‫מאוד אך סובייקטיבית מאוד‪ ,‬ולוקה בחוסר ובאי דיוקים‪ .‬פרשת ההעפלה מורכבת וסבוכה‪.‬‬
‫בספר זה אנו מבקשים להתייחס רק לתפקיד שמילאה תוניסיה בפרשה זו ובמשמעויות של‬                    ‫‪	73‬‬

                                                                                       ‫הדבר‪.‬‬
               ‫בן חיים‪ ,‬עמ' ‪ .257‬הקטע מצוטט מתוך מכתב שכתב לאשתו לאחר הפגישה‪.‬‬
   288   289   290   291   292   293   294   295   296   297   298