Page 230 - Tel Hai Book

‫‪ 228‬יאיר זלטנרייך‬

‫פאעור‪ ,‬המנהיג הדומיננטי של שבט אלפדל‪ ,‬ששלט במרחב שבין קונייטרה לכפר‬
‫גלעדי ותל חי‪ .‬פאעור עסק בשוד ובגביית דמי חסות והטיל את חיתתו על עמק‬
‫החולה הצפוני‪ ,‬אם כי נטה להציג את עצמו כלוחם חירות סורי‪ .‬בשלהי ‪,1919‬‬
‫בעקבות מסע עונשין צרפתי‪ ,‬נמלט פאעור אל האמיר עבדאללה בעבר הירדן‪ .‬כך‬
‫היה בעיני הצרפתים מראש כנופייה מקומי לדמות פוליטית מסוכנת‪ .‬הם חננו‬
‫אותו והתירו לו לשוב לשטחיהם רק אחרי שפייסל עזב את סוריה‪ .‬הגלות מוטטה‬
‫את פאעור מבחינה כלכלית ואחרי שובו שילמו לו הצרפתים מענק קבוע כדי‬
‫להבטיח את נאמנותו‪ 80.‬באופן דומה נהגו גם במנהיגים המקומיים האחרים‪ ,‬אחמד‬

‫בק השיעי וכאמל חוסיין‪.‬‬
‫הצרפתים התייחסו לתנועות כוחותיהם כאל מסעות עונשין לחבורות ילידים‬
‫ולא כאל קרבות נגד צבא עם יכולות טקטיות‪ .‬הם זלזלו‪ ,‬לא בצדק‪ ,‬בנחישותם‬
‫של בני המקום וביכולות הלחימה שלהם‪ ,‬ולא רק בצפון עמק החולה‪ .‬הקרבות‬
‫שניהלו‪ ,‬כגון קרב חמארה ואפילו קרב מייסלון שהכריע את הממלכה הסורית‪,‬‬
‫לא התייחדו בתכנון אסטרטגי אלא בהפעלה ברוטלית של מסת לוחמים ובשימוש‬
‫בנשק מתוחכם יחסית‪ :‬מקלעים ותותחי שדה‪ .‬ההנחה הייתה שכוחו וציודו של‬
‫היריב נחותים ודי בכך כדי להכניעו‪ .‬במייסלון אומנם זכו הצרפתים להצלחה‪,‬‬
‫אבל לפעמים‪ ,‬כמו בקרב חמארה‪ ,‬הוכח השיקול הזה כמוטעה‪ .‬אצל הצרפתים לא‬
‫ניכרה רגישות להיקף האבידות והם פעלו בגלים של לחימה מכנית באותה גישה‪.‬‬
‫ואומנם‪ ,‬תבוסות דומות לזו של חמארה נחלו הצרפתים גם בראשית המרד הדרוזי‪:‬‬
‫בין ‪ 21‬ביולי ל‪ 24-‬בספטמבר ‪ 1925‬הובסו ונהדפו שלוש משלחות עונשין שלהם‪81.‬‬
‫בשנותיהם הראשונות בצפון עמק החולה לא שקדו הצרפתים להציב יסודות‬
‫למערכות ארגוניות ושלטוניות‪ ,‬למשל של שיפוט‪ ,‬מיסוי‪ ,‬חינוך או היגיינה‪ .‬כך‬
‫נותר המרחב שטח הפקר פרוץ לאינטרסים מתנגשים של תרבויות‪ ,‬אתניות‬
‫ואמוציות‪ .‬בהיעדרו למעשה של ריבון ופטרון‪ ,‬נאלץ כל יישוב‪ ,‬גם קטן‪ ,‬לדאוג‬
‫בעצמו לצרכיו הבסיסיים‪ :‬ביטחון וכלכלה‪ .‬פני הדברים השתנו בשנים הבאות‪.‬‬
‫בשנות העשרים השכילו הצרפתים לבסס את מוטת שלטונם‪ .‬שנים רבות אחר כך‪,‬‬
‫במארס ‪ ,1931‬סיכם דו"ח מודיעין על נפת מרג' עיון את נקודת המבט הצרפתית‪:‬‬
‫רוב התושבים היו פלאחים שנשמעו בעיניים עצומות למנהיגיהם הדתיים ולא‬
‫התעניינו בפוליטיקה‪ .‬הסונים רצו בסתר ליבם להסתפח לסוריה‪ ,‬אך צייתו‬
‫למנהיגם הפרו‪-‬לבנוני‪ ,‬ח'אלד שבאב‪' .‬השיעים מבודדים בהרים הסלעיים‪ ,‬ללא‬
‫דרכים ובתי ספר ונותרו בפיגור רב'‪ .‬לא הסתמן בקרבם מנהיג סוחף‪ .‬הדרוזים‬
‫'זוכרים את האבידות שנגרמו להם ב‪ 1926–1925-‬ואינם מעוניינים להתחיל שנית‬

‫זלטנרייך ועבאסי (לעיל‪ ,‬הערה ‪ ,)30‬עמ' ‪.83–82 ,79‬‬ ‫‪8 0‬‬
‫על מרד הדרוזים ראו‪M. Provence, The Great Syrian Revolt and the Rise of Arab :‬‬ ‫‪ 81‬‬
‫‪ ;Nationalism, Austin 2005‬לורנס (לעיל‪ ,‬הערה ‪ ,)2‬עמ' ‪ ;114‬באר (לעיל‪ ,‬הערה ‪,)12‬‬

‫עמ' ‪.134–133‬‬