Page 20 - peamim 46-7

‫ציור ערבי למקאמות של אלחרירי ובו גיבור הספר והמגיד‬

‫ומזדהה כ׳לשוץ הקודש גבירתך‪ .‬הוא מזדווג עמה‪ ,‬ותוצאת ההזדווגות הזאת היא‬
‫היצירה הספרותית‪ .‬בהמשך הוא מסביר‪ ,‬שעורר אותו לחבר את חיבורו ספר‬
‫המקאמות של אלחרירי‪ ,‬שהוא בעיניו דוגמה נאה לכך שעם יכול לשמור יפה על‬
‫שפתו)למרות שמליצות הספר הזה לקוחות במקורן מן העברית‪ ,‬לטענתו( — שלא‬
‫כמו עם ישראל‪ ,‬שעזב את לשונו ובז לה‪ .‬באמצעות החיבור הוא מבקש להראות לעם‬
‫ישראל את כוחה של לשון הקודש‪ ,‬ולשכנעו שהיא שפה המספיקה לכל צורכי‬
‫ההתבטאות הספרותית‪ ,‬שאותם הוא מפרט‪ .‬הוא מטעים‪ ,‬שרבים ניסו לתרגם את‬
‫הספר הזה לעברית‪ ,‬אך לא הצליחו כמוהו‪ .‬הוא עצמו תרגם אותו‪ ,‬לבקשת נדיבי‬
‫ספרד; אולם לאחר שנסע למזרח‪ ,‬הבין שאין זה נאה ׳להעתיק ספר זולתינו כאילו אין‬

‫דברי אלוהים חיים בינותינו׳‪ ,‬ויש לכתוב כתיבה מקורית בעברית‪.‬‬
‫בהקדשה העברית השנייה‪ ,‬הבנויה במתכונת של מקאמה)ולמעשה היא המקאמה‬
‫הראשונה בקובץ(‪ ,‬נקלע המחבר למפגש של אנשי ספרות ׳מילדי העברים׳‪ ,‬ובתוכם‬
‫׳נער עברי׳ המעלה את הטענה שהשפה הערבית היא השפה היפה ביותר‪ ,‬ואי אפשר‬
‫לכתוב ספר כמו ספרו של אלחרירי בשום שפה אחרת‪ .‬מחבר הספר נחלץ להגן על‬
‫השפה העברית‪ ,‬ואומר שלשון ערב עדיפה אמנם על כל הלשונות — חוץ מן‬
‫העברית‪ :‬אלא שהעברית ירדה מגדולתה‪ ,‬נשכחה והצטמצמה מאז גלו היהודים‬

‫‪17‬‬