Page 14 - דוד - מרועה למשיח . יאיר זקוביץ
P. 14
פרק ראשון
סוף אחד ,התחלות הרבה
״וישכב דוד עם אבותיו ויקבר בעיר דוד .והימים אשר מלך דוד על ישראל
ארבעים שנה .בחברון מלך שבע שנים ובירושלים מלך שלושים ושלוש שנים״
)מל״א ב,י־יא( .מסיכום חסכני ויבש זה של חיים עשירים ,צבעוניים ורצופי
פעילות ,ממיטת מותו של דוד ,מקבורתו בעיר אשר כבש ובנה ,נצא בספר זה
למסע מרתק במקורות המקראיים המגוונים המעצבים את חייו.
מדוע אנו מתחילים את המסע מסופו? אנו עושים כן מפני שתמונת מותו של
אדם עשויה ללמד רבות על מהלך חייו ועל רקמת היחסים שרקם עם אשתו)או
נשותיו( ,עם ילדיו ועם שאר הבריות שעמן בא במגע .סיפור המוות הוא מעין
קיצור חיי אדם ,תוכן העניינים של ספר חייו .יתרה מזאת ,המוות פורץ סכרים,
משחרר זרמים של יצירה; עם המוות נטמן הגוף באדמה ,אך רוח היוצרים
ממריאה מעלה ובוראת לה מסורות לרוב ,בין יש מיש ובין יש מאין .אמת ,כבר
במהלך חייו של גיבור נובטים גרעיני המסורות העוסקות בו ,אך המוות הוא
שמשחרר את הרוח מכוח המשיכה של הגוף .ככל שמיטשטשת תמונת האיש
החי ,כן מתעשר פסיפס חייו ,כפי שיוצרים אותו הדורות הבאים בתבנית
מאווייהם.
סיפור קיצו של דוד הוא בעצם ראשיתו של סיפור אחר — סיפור מלכות
שלמה .לא במקרה ניצב סיפורנו בראש ספר מלכים ,שעל פני אחד־עשר פרקיו
הראשונים נפרשים חיי שלמה ,ולא בסיום ספר שמואל ,שבו נכתבו תולדות
דוד .ירידת דוד מן הבמה מכשירה את הדרך לעליית שלמה עליה; המלך מת,
יחי המלך החדש .כיוון שאלה פני הדברים ,נדרש הקורא למישנה זהירות :מות
דוד עוצב על פי צרכי הדור החדש ,על פי מגמותיהם של הסופרים הרושמים
את חיי שלמה .ראיה ראשונה לדבר יש בפסוקים שציטטנו בראש הפרק ,פסוקי
החתימה החיוורים לחייו של דוד .דלות החומר זועקת :וכי איש לא נתאבל על
מלך ישראל ,על הכובש הגדול? וכי לא בכתה ירושלים את מייסדה ,את האיש
שעשאה לבירת הממלכה? ומדוע אין מספרים לנו מילה וחצי מילה על
קבורתו? האם לא זכה לקבורה מפוארת כראוי לגיבור גדול שכמותו? אם
נשתמש לרגע במונחים אנכרוניסטיים ,הרי שמות דוד וקבורתו זוכים לידיעה
קצרה מעין הידיעות היבשות ,האנונימיות ,שמעבירות סוכנויות הידיעות אל
13