Page 133 - הכנרת וכל נתיבותיה / אייל מירון
P. 133
טבריה∫ אלף השנים האחרונות ≥≤±
טבריה בראשית המאה השמונה עשרה ארץ ישראל הייתה מחולקת לשני מחוזות ©בטורקית∫
מתעוררת וילאיית® עותßמאניים¨ מחוז דמשק ומחוז צידון Æהגליל ועמק יזרעאל השתייכו לווילאיית
צידון¨ בעוד מרכז הארץ נכלל בתחום וילאיית דמשק Æמושלי המחוזות היו עסוקים
לחיים בצבירת הון דרך גביית המסים שנעשתה הן על ידם והן על ידי גובי מסים מטעמםÆ
המצודה של אחד מגובי המסים הללו היה דßאהר אל עומרÆ
דßאהר אל עומר
דßאהר צבר הון וכוח רב ובמחצית הראשונה של המאה השמונה עשרה¨ בשנים ∞±∑μ∞≠±∑±
מימין∫ מגדל פינה במצודה כבר השתלט על הגליל כולו Æתחילת דרכו הייתה במרכז הגליל התחתון¨ בבקעות של
של דßאהר בטבריהÆ
סכנין ובית נטופה¨ ומשם הרחיב את שלטונו לכיוון טבריהÆ
משמאל∫ אבן ועליה חרוטה
מנורה¨ משולבת בשימוש על כניסתו של דßאהר לטבריה קיימות שתי מסורות Æעל פי המסורת האחת סבלו אנשי
משני בקיר המזרחי של טבריה מרודנותו של הקצין הממונה על העיר מטעם המושל של צידון Æדßאהר נכנס אל
המצודה העיר¨ אסר את הקצין ותושבי טבריה שלחו איגרת למושל שבה הם תיארו את עלילות
הקצין שסרח והציעו כי יעניק את טבריה לדßאהר תוך הבטחה כי יהיה נאמן וישלם
את מסיו לקופת הממלכהÆ
מסורת אחרת מספרת על מריבה שפרצה בין תושבי הכפרים עראבה ונמרין¨ על אדמות
הכפר אום אל עמאד שנמצא בין השניים Æתושבי נמרין נתמכו על ידי משפחת מוקאדחה
החזקה מטבריה¨ ותושבי עראבה זכו לתמיכת דßאהר אל עומר Æבקרב שפרץ בין הכפרים
ניצחו אנשיו של דßאהר אל עומר וכך נפלה גם טבריה לידיו Æכך או אך¨ כניסתו של דßאהר
לטבריה נעשתה כנראה בשנות העשרים של המאה השמונה עשרהÆ
בעיני דßאהר טבריה הייתה בחירה טבעית להתבצר בה כמרכז שלטוני∫ רחוקה ככל
האפשר מעינו הפקוחה של מושל צידון¨ עיר חרבה וריקה שאינה מהווה איום ועם
זאת קרובה אל הגליל התחתון¨ אזור שלטונו של דßאהר Æכך החל שיקומה של טבריהÆ
אך השיקום ארך שנים ובראשית הדרך לא נראה העתיד מבטיחÆ
דßאהר אמנם הרחיק להסתתר מפני עינו הפקוחה של מושל צידון¨ אך מבלי משים
משך את תשומת לבו של מושל דמשק Æהלה הוטרד מישיבתו של דßאהר רב העצמה
בטבריה שכן העיר ישבה על אם הדרך מדמשק לשומרון וליהודה — אזורים שהיו
בשליטת דמשק Æטבריה אף קרובה לבשן ולßדרב אל חג ¨ßßהלא היא דרך עולי הרגל
למכה¨ והדבר יצר איום פוטנציאלי על שיירות עולי הרגלÆ
שליט דמשק¨ סולימאן¨ אסף את כוחותיו פעמים אחדות ויצא לגרש את הבדווי
השאפתן מטבריה¨ אך ללא הועיל Æדßאהר עצמו לא ישב בחיבוק ידיים Æחומות הבזלת
