Page 391 - מפאי בראשית העצמאות אבי בראלי
P. 391
הדיון על העיצוב של מפלגת השלטון
כה אינה מעידה על דימוקרטיה יתירה – כגון הברירה הקפדנית של החברים
למועדון הצעירים ] .([...גם נתינת הזכות הפיקטיבית )והיא תהיה פיקטיבית(
לסניפים לדון ולהכריע בבעיות שונות ,לא תפתח את שערי גן העדן לפני המוני
החברים.
תחת כותרת המשנה 'פירושה האמיתי של הדימוקרטיה' גולל בן-מאיר את אמונותיו
בדבר החירות הפוליטית וההשפעה של האדם הפשוט על גורלו .ניכרו בדבריו הפחד
מההמון ,גם מהמון שכניו בקריית שמונה ,הערכות עדתיות שליליות מרומזות ונטייה
עיליתית מובהקת:
שלטון הוא תורה ,הצריכה לימוד .היאך ישלוט עם או המון ,שאינו יודע הרבה
בהיסטוריה העברית ואשר חלק גדול ונכבד ממנו אינו יודע עדיין מדינה
מתוקנת מהי? איך יכול אדם להעלות על דעתו שסניף המפלגה בזנגריה או
בקרית שמונה )אם קים שם בכלל סניף( ידון ויחליט על מדיניותנו הכלכלית או
על חוק חינוך חובה? וגם הסניף התל-אביבי צריך ללמוד קצת כלכלה ,נתיבות
במדיניות והיסטוריה כללית לפני שהוא בא לדון בבעיות ולהכריע בהן[...] .
שאם לא כן יענו החברים אמן אחרי צעקן אחד או שנים ויחליטו החלטות פה
אחד ותוך התרוממות רוח ,כנהוג ,בארצות מסוימות ,ונמצא ֵשם הדימוקרטיה
מתחלל.
ומה היא דמוקרטיה אמתית בעיניו? דבריו סתומים משהו :דיקטטורה מבצעת הכול
מכוח הצו ,ואילו 'המשטר הדימוקרטי ] [...בכוח העשייה הוא קונה לו את אימון
העם .בדיבורים בלבד לא סגי' .ייתכן שביקש ליצור בדבריו זהות בין דמוקרטיה
לחלוציות וכך לכוון אל בטנם הרכה של 'הצעירים' ,מארגני 'התנועה להתחדשות
המפלגה' ,לרמוז שחלוציותם פגומה ,להזכיר את הבטלנות שייחסו להם מבקריהם
ולהנגידם לאנשי מעשה כמו בן-מאיר .בדברים שנדמה כי הם היו ברורים במגמתם
כתב בן-מאיר:
בזכות מה קנו להם 'זקנים' את האימון הבלתי מוגבל ]כך[ של המוני
המפלגה? האם בזכות דיבורים יפים? המעטים הם החברים משלומי אמוני
המפלגה ,אשר פתיל חייהם נקפד בעודם באבם ,כי כרעו תחת עומס העבודה
המפרכת?
בן-מאיר חיבר אפוא באופן רטורי בין יוסף בוסל ובין זלמן ארן ,אם מותר להשתמש
בשני האישים כסמלים לטיפוסי אדם שונים למדי בסביבה החברתית שכונתה 'תנועת
הפועלים הארץ-ישראלית' .ניכרת כאן חנופה לפטרונים מפלגתיים אפשריים ושימוש
באתוסים של תנועת העבודה לצרכים מנוגדים מאוד לעולמם של האנשים שאותם
אתוסים נטוו סביבם.
][383
