Page 492 - מפאי בראשית העצמאות אבי בראלי
P. 492
פרק ט
הדרגתי ,תהליך שעיקר רישומו חורג מגבולות הזמן של דיוננו; מאורחם ורבעם של
אנשים מעשיים הבאים לשנות את המציאות של חברתם ,הוא התנוון לכדי תפעול
ואשרור של סדר הדברים הקיים .מכאן ,ללא אופק אוטופי ,הנטייה ימינה אינה אלא
התפתחות טבעית.
הדיון שהתקיים בתוך מפא"י ,הוויכוח על טיבו הראוי של המיסוד במדינה
החדשה ,היה אמור להיות דרך המלך לבירור יכולתה של תנועת העבודה בכללותה
להמשיך לפעול באופנים חדשים להגשמת האידיאלים החברתיים שלה בתנאי
המציאות המשתנה .מנקודת ראותנו ,אותו דיון אולי מרמז ,כאמור ,כי החלופה
שנבחרה לא הייתה היחידה האפשרית .אבל את הדיון ההוא יזמו גורמים
אופוזיציוניים חלושים בתוך מפא"י ,ללא תימוכין של גורם חזק בהנהגת המפלגה או
של גורם בעל משקל מחוץ לה .הגורם האופוזיציוני הראשי בתנועת העבודה הציונית
בכללותה ,הגורם שהיה בעל השפעה רבה בקרב הצעירים וכן בקרב אנשי הרוח
בתנועת העבודה בכללותה ,עסק בעניינים אחרים לגמרי ,בלתי רלוונטיים למדי
בפרספקטיבה היסטורית .מפ"ם הייתה חייבת ,לשיטתה שלה ,לעסוק ישירות
באופייה של המדינה המוקמת מנקודת מבט אידאולוגית-ביקורתית ,אבל עתידית ולא
נוסטלגית או שמרנית; שהרי זה התפקיד החשוב של אופוזיציה בתנועה שהייתה
חדורת אידאולוגיה ועם זאת מעשית כל כך כמו תנועת העבודה הציונית; ממפלגה
שהצטופפו בשורותיה אנשי רוח וצעירים רבים כל כך היה אפשר לצפות לכך .במקום
זאת מפ"ם הסתגרה בתוך קונכייה שמרנית מפני המדינה ומפני התהליכים שהתחוללו
בחברה הישראלית עם כינונה של המדינה52.
לפיכך נחלשה יכולתה של תנועת העבודה הציונית כולה להתמודד מבחינה
אידאולוגית עם נסיבות חדשות של ריבונות ועצמאות ולנסח לעצמה תכנית פעולה
מושכלת .לאחר מלחמת העצמאות וההחלטה על העלייה הגדולה של שנות
החמישים ,היה עליה לברר לעצמה מה היא צורת הבקרה הפוליטית הראויה בתקופה
שהמערכת הפוליטית עומדת למול משימה חברתית כבדה; עד כמה ובאילו תחומים
הבקרה צריכה להיות ריכוזית והייררכית ,והיכן מתאים ויעיל יותר שהיא תהיה
ביזורית ומשתפת .יכולתה של תנועת העבודה לעשות זאת הייתה תלויה גם בפוריותם
של הוויכוחים שהתנהלו בתוכה ,ברלוונטיות שלהם ובזיקתם למוקדי הכוח
הפוליטיים .היעדר הסימטרייה והנתק בין הפולמוס העקר ,זה שעסקנו כאן באחדים
מהיבטיו ,ובין אותו הבירור שתנועת העבודה הייתה צריכה לקיים ולא קיימה בצורה
אפקטיבית ,היו בעוכריה של תנועה זו באחד ממבחניה הגדולים .זו אחת הסיבות לכך
מחקרו של אלי צור על מפ"ם באותם ימים מפגין זאת בבירור ,שכן המפלגה המתוארת בו הייתה 52
מרוכזת כולה בעצמה וביחסים בין פלגיה ,והוויכוחים ביניהם לא נגעו כלל לשאלות בדבר
המיסוד הפוליטי ,הכלכלי או החברתי שראוי כי מפ"ם תנחיל למדינת ישראל .צור ,נופי
האשליה.
][484