Page 207 - סקסמוביל
P. 207
207
העורב שאהב חתול
זה לא פשוט כל כך להיות עורב .אין לי מושג למה נדמה
לכם שזה כייף להיות עורב ומה יש לכם אתם עם התעופה
הזאת .אז אנחנו עפים .אז מה? אבל אנחנו הולכים מצחיק.
לא? חוצמזה אתם עפים הרבה יותר מהר מאתנו הציפורים
בכלל ,אתם גם נוסעים הרבה יותר מהר ,ואתם יכולים
לרוץ .היום אני חושב שאם היו לי כל התכונות האלה
שלכם ,שאתם כל כך מזלזלים בהם ,אולי הסיפור שלי היה
נגמר אחרת .למשל ,לו יכולתי לנסוע במכונית ,לא הייתי
דורס חתולים.
מצד שני אני חושב ,לולא חתולים נדרסים ,לא היינו
מתפרנסים כל כך בקלות ,ולא היו מכנים אותנו שירות
הניקיון של הטבע .אני רוצה להגיד לכם ,שאנחנו אוכלים,
אוקיי!!! אם אתם חושבים שזה ניקיון ,שיבושם לכם .זה
מה שאני רוצה להגיד! לפני שאני שוב אתרגז ,כדאי לי
להירגע ,כי אני רוצה לספר לכם סיפור.
פעם הכרתי חתול .החתול הזה מצא לו מקום לשבת מתחת
לעץ שלנו ,העורבים .היה לי בעץ ענף שהוא רק שלי .אף
עורב אחר אסור היה לו לשבת עליו .זה היה הענף הכי טוב
על העץ .מהענף הזה הייתי מציץ על החתול .כידוע ,אנחנו
אויבים בנפש ,החתולים והעורבים .החתול מאד היה
מעוניין להפוך אותי לארוחת צוהריים ואני לא בדיוק
התחשק לי להיות לו לארוחה .אבל ככה זה בחיים אתם
יודעים .פעם אני הארוחה שלו פעם הוא הארוחה שלי.
מה שכן אהבתי מאד ,זה לעצבן אותו .הייתי טס מעליו
ועושה באז על הראש שלו ושורט אותו עם הטפרים שלי.
אין לכם מושג איזה כייף זה לשמוע את היללה העצבנית
שלו .פעם הוא רדף אחרי לענף שלי וטיפס עליו כמו נמר.
