Page 11 - עלון חנוכה תשפ"א - כפר הנוער תום
P. 11
”הסיפור שלי”
מאת שאול מנסבך ,רכז המח”מ
לפני כמה שנים ,במהלך לימודי התואר בהיסטוריה הלכנו לסיור ביד ושם,
המוזיאון המרכזי לזכר השואה .באמצע התערוכה המרכזית ,פתאום אמרה לי
המרצה ‘שאול עכשיו תורך’.
תחושה מוזרה לעמוד באמצע מוזיאון ולפתע לראות את החנוכייה שכל חנוכה אחי מדליק בה.
אפילו לא חנוכייה יפה במיוחד ,סתם חנוכייה עקומה מבדיל שאפילו שמש כבר אין לה .ולצידה
את התמונה שכל הילדות התייחסת אליה כמובן מאליו ופתאום בתחילה להתפרסם .התמונה בה
החנוכייה מוכנה להדלקה בחלון ,ובעדו נשקף דגל המפלגה הנאצית ע ל
המשרדים שלה ממול.
אז סיפרתי לחברים על החנוכייה ,על סבא רבא ,רב העיר הנערץ
ד”ר הרב עקיבא ברוך פונזר ,שאפילו הכומר היה מגיע בשבת
בבוקר לשמוע את הדרשה שלו.
חנוכה תרצ”ב .1932 ,ערב שבת ,נר שמיני של חנוכה .סבא רבא
מסדר כבכל יום את החנוכייה על אדן החלון בבית הרב ,במרכז
העיר .מול ביתו משרדי המפלגה הנאצית ,עוד טרם עלו לשלטון.
שמונה נרות עבים שיאירו את החשיכה .רגע לפני הדלקת הנרות ,מוציאה אשתו
הרבנית הצלמת את המצלמה הגדולה ומצלמת את הנרות בחלון ,מפתחת את התמונה ומאחור
חרזה בגרמנית:
“יהודה תמות ,אומר הדגל שבחלון ,יהודה לעולם תשב עונה הנר
שבחנוכייה”.
עוברים מספר חודשים .הנאצים עולים לשלטון והרב רואה את הרוחות
הנושבות ,את החושך שהולך לכסות את הארץ ,לא עוצם עיניים .הוא
מדבר בגלוי ובקול רם על הסכנה הנשקפת ליהודים .לכומר העיירה
הוא אומר “זה שהנאצים יפגעו בנו זה ברור ,אבל אתה לא רואה שהם
הולכים לפגוע גם בכם?” והכומר משתיק אותו.
שבת אחת בבוקר הנוער ההיטלראי יוצא לצעדה .הרב מורה להקדים
את התפילה כדי שיספיקו לחזור כולם לפני הבלגן .יהודי מתבולל
אחד מגיע לחנותו ,במחשבה שלו לא יקרה כלום .הוא לא יהודי.
בפתח החנות פוגשים בו המפגינים והוא שחש לפתע בסכנה מוציא אקדח
ויורה באוויר .השוטרים עוצרים אותו ובמוצאי שבת סבא מקבל הודעה מהמשטרה שהוא נפטר
במעצר ושיבוא לקבור אותו באמצע הלילה בעיירה השכנה ,כדי שלא יהיה בלגן.
