Page 50 - מקור מוסמך - גיליון 64
P. 50

‫לא יכול להסתדר לבד? למה מגיע לאשתי?‬                 ‫הוא‬                                                                        ‫תקציר‪:‬‬
               ‫ואיך יראו החיים מכאן והלאה?"‬                                                                ‫בעבר‪ :‬לאחר שאמו של‬
                                                    ‫לא זוכר את‬                                            ‫רונן עוזבת את חדרו של‬
‫כל שאלותיו של יולי היו קשות מדי‪ ,‬נוקבות‬             ‫כל הפצועים‬                                             ‫מנהל בית החולים‪ ,‬הוא‬
‫מדי‪ .‬ולאליעזר גלטנר לא היו תשובות וכן‬               ‫שהגיעו‬                                             ‫נותר מוטרד מכך שמנהלת‬
‫הייתה עבודה רבה‪ .‬אבל המענה שלא הגיע‬                 ‫אליו‪ .‬הם היו‬                                           ‫המחלקה אמרה לאימא‬
‫לא מנע מיולי לחזור ולשאול את השאלות‬                 ‫רבים‪ ,‬הוא אינו יכול‬                                 ‫של חולה דברים מייאשים‬
                                                    ‫לזכור את כולם‪ .‬כל הפצועים שהגיעו אליו‪,‬‬              ‫אודות מצבו של בנה‪ .‬הוא‬
  ‫הללו פעם אחר פעם בדמעות וביגון גדול‪.‬‬              ‫נאבקו על חייהם‪ .‬היו מהם שקבלו אותם‬                   ‫נזכר בעברו כחובש צבאי‬
‫כשירד הלילה והייתה הפוגה קלה בקרבות‪,‬‬                ‫בחזרה והיו מהם שלא‪ .‬בכולם הוא ניסה‬                    ‫בצבא הבריטי בקרב אל‬
‫נכנסה אל האוהל הדמות הנערצת ביותר‬                   ‫לטפל בכל האמצעים שעמדו לרשותו‪ ,‬אבל‬                    ‫עלמיין במלחמת העולם‬
‫במחנה‪" .‬מה שלום הגיבורים הבריטיים?"‬                 ‫האמצעים היו דלים‪ .‬לא את כולם הוא לא‬                   ‫השנייה‪ .‬הוא נזכר בקרב‬
‫שאל בקול גבוה ובוטח הגנרל שהיה בוודאי‬               ‫זוכר‪ .‬אבל את יולי הוא זוכר‪ ,‬ובעיקר בגלל‬
‫עייף ומותש הרבה יותר מן החובש הצבאי‪,‬‬                ‫אמצעי הטיפול החדש שגילה כשהכיר אותו‪.‬‬                        ‫הקשה‪ ,‬ובמוטיבציה‬
‫וגם הוא היה מותש כפי שלא חשב קודם לכן‬               ‫יולי הגיע אליו ביום החמישי ללחימה‪ .‬פגז‬                         ‫שהחדיר בחיילים‬
‫שאפשר להיות‪ .‬בתגובה‪ ,‬הוא רק הצביע על‬                ‫ששלח האויב פגע אנושות בכל פלג גופו‬
‫יולי‪ .‬מצבו לא היה הקשה ביותר‪ ,‬אבל מצבו‬              ‫התחתון‪ .‬הרסיסים קרעו את רגליו‪ ,‬חוררו‬                ‫מונטגומרי‪ ,‬הגנרל שפיקד‬
‫הנפשי היה נראה לאליעזר גרוע‪ .‬הגנרל‬                  ‫אותן‪ .‬הדם ניגר ממנו באגלים גדולים‬                     ‫על הכוחות בקרב השני‪.‬‬
‫הביט על הרגליים החבושות ועל הפנים‬                   ‫שגרמו להכרתו להתערפל‪ .‬הוא הוכנס אליו‬
‫המעונות‪" .‬אתה עוד תלך" הוא הבטיח‬                    ‫באלונקה‪ ,‬כשצעקות ה‪" :‬חובש! חובש!" של‬                  ‫‪14‬‬
‫ליולי‪ .‬כשראה את המבטים המיואשים של‬                  ‫אלו שמחזיקים אותה‪ ,‬גבוהות והיסטריות‬
‫שניהם הוא אמר שוב "אתה עוד תלך‪ .‬וגם‬                 ‫מהרגיל‪ .‬הוא היה רגיל לצעקות ה"חובש‪,‬‬
‫אם לא תלך על רגליך‪ ,‬תדע לך שהלכת הכי‬                ‫חובש"‪ .‬הוא התרגל כבר גם להיסטריה שבה‬
‫רחוק שאפשר‪ .‬הניצחון שיבוא הוא בזכותך‪,‬‬               ‫הן נאמרות‪ .‬אבל הפעם היו ההיסטריה והאימה‬
‫בזכות הלחימה העיקשת שלך‪ .‬הניצחון‬                    ‫גדולות עוד יותר מן הרגיל‪ ,‬וכשניגש ליולי הוא‬
‫על מדינות הציר באירופה‪ ,‬שיבוא בעקבות‬                ‫הבין למה‪ .‬פלג גופו העליון כמעט לא נפגע‪,‬‬
‫הניצחון שלנו כאן באל עלמיין‪ ,‬יהיה גם הוא‬            ‫אבל הקוטביות בין הפנים השלמות‪ ,‬השיער‬
‫בזכותך‪ .‬העולם כולו יינצל מן הרוע בזכותך‪.‬‬            ‫הבהיר שאפילו לא הוכתם מן הדם והעיניים‬
‫גם אם לא תלך‪ ,‬אתה הולכת את העולם כולו‬               ‫התכולות‪ ,‬הגדולות שהחרדה כבר פינתה‬
‫למקום טוב יותר‪ .‬אנשים יכולים ללכת חמש‬               ‫בהם מקום לטשטוש – הקוטביות בינם לבין‬
‫מאות שנה ולא להשפיע על העולם את מה‬                  ‫מה שהיה פעם רגליים – הייתה נוראה‪ .‬הוא‬
                                                    ‫מיד החל לטפל בו‪ ,‬לנתח ללא הרדמה‪,‬‬
     ‫שהשפעת אתה‪ .‬תתחזק‪ ,‬גיבור בריטי"‪.‬‬               ‫מי בכלל חשב על הרדמה בתנאים האלו‪.‬‬
‫כך הוא אמר ויצא‪ .‬אבל הוא לא שכח‪.‬‬                    ‫לנסות להוציא רסיסים‪ ,‬להדביק או לתפור‬
‫גם למחרת הוא נכנס‪" .‬כתוב מכתב‬                       ‫היכן שאפשר‪ ,‬ולדעת שהכול רק קוסמטי‬
‫למשפחתך" הוא אמר לחייל שעל המיטה‪.‬‬                   ‫וחיצוני כי אין סיכוי שהאיש הזה ילך פעם על‬
‫"כתוב להם שמונטגומרי אמר שהם זכו בבן‬                ‫רגליו‪ .‬הכרתו של המנותח הייתה מעורפלת‬
‫משפחה גיבור‪ .‬שמונטגומרי אמר שרגליך‬                  ‫כל העת אבל לא אבדה‪ .‬ועל משפט אחד‬
‫נפצעו אבל הן הולכות‪ ,‬שאתה אדם עם‬                    ‫הוא חזר לאורך כל הניתוח עשרות פעמים‪,‬‬
‫עוצמה‪ ,‬עם השפעה‪ ,‬שאתה הבאת את‬
‫הטוב אל העולם ולכן גם אם לא תלך על‬                           ‫מהן קטועות ומרוסקות וקשות לזיהוי‪:‬‬
‫רגליך‪ ,‬ואני עדיין בטוח שכן תלך‪ ,‬אתה הולך‬                                ‫השארתי אישה ובת בלונדון‪.‬‬
‫רחוק ועוד תגיע רחוק ואשרי מי שזוכה‬
                                                    ‫הוא לא אמר את זה כדי לשדל את החובש‬
    ‫לחלוק עמך את חייו‪ .‬אתה גיבור בריטי"‪.‬‬            ‫לטפל בו טוב יותר‪ .‬הוא לא היה במצב שבו‬
‫פעמיים הקדיש מונטגומרי מזמנו היקר‬                   ‫יכול היה לחשוב על כך‪ .‬אבל מעט הצלילות‬
‫ב‪ 11-‬ימי הלחימה העקובים מדם‪ ,‬לחיל‬                   ‫שעוד נותרה בו כשדמו ניגר על החול החם‪,‬‬
‫האחד ששכב מדוכא באוהל המרפאה‪.‬‬                       ‫הותירה אותו לבכות על הלוז של חייו‪ ,‬על מה‬
‫פעמיים הוא אמר לו שבוודאי ילך‪ ,‬פעמיים‬               ‫שבאמת עוד נשאר לו חשוב עכשיו‪ :‬השארתי‬
‫אמר לו שגם אם לא ילך הוא גיבור ורב‬
                                                                                    ‫אישה ובת בלונדון‪.‬‬
                                 ‫עוצמה והשפעה‪.‬‬      ‫לאט התייצב מצבו של יולי‪ .‬הוא איבד דם רב‬
‫אליעזר לא פגש אותו עוד אחרי המלחמה‪.‬‬                 ‫כל כך‪ ,‬והיה זקוק להתאוששות ארוכה‪ ,‬אבל‬
‫אבל כבר ביומיים האלו ראה את הצבע חוזר‬               ‫הפצעים לא הזדהמו ונראה היה שהוא עוד‬
‫ללחייו‪ ,‬את הביטחון חוזר לעיניו‪ .‬ראה אותו‬            ‫יצא מזה‪ .‬הכמות הגבוהה מדי של חללים‬
‫כותב מכתב למשפחתו ומספר להם שלהיות‬                  ‫ופצועים גרמה לכך שמשאיות שהגיעו לחזית‬
‫נכה זה לא דבר קל‪ ,‬אבל עליהם להיות‬                   ‫שבו לעורף עם חולים קשים ממנו‪ ,‬והוא‬
‫גאים כי ברגליו החסרות הוא הביא את הטוב‬              ‫שכב באוהל המרפאה עוד יומיים תמימים‬
‫אל העולם‪ ,‬ובזכותו הטוב עוד ינצח‪ .‬הוא לא‬             ‫עד שפונה לבית חולים‪ .‬ביומיים האלו נוכח‬
‫פגש אותו אחרי המלחמה כדי לדעת מה‬                    ‫אליעזר גרטנר לדעת כמה עמוק ופגיע נמצא‬
‫היה ההמשך‪ ,‬אבל כבר שפונה לבית חולים‪,‬‬                ‫המשפט הזה‪ ,‬שאותו שמע מהחולה פעמים‬
‫הוא ביצע תנועות שאליעזר לא חשב שיוכל‬                ‫רבות כל כך כשהיה מעורפל‪ :‬השארתי אישה‬
‫אי פעם לבצע‪ .‬תנועות קטנות אמנם‪ ,‬לא‬                  ‫ובת בלונדון‪" .‬הכרתי אותה תינוקת קטנה‪,‬‬
‫בטוח שמשמעותיות‪ ,‬אבל כאלו שמצביעות‬                  ‫יפת עיניים‪ .‬היא עדיין לא קראה לי "אבא"‪,‬‬
‫על שיפור שאולי עוד יחול‪ .‬ואם יחול השינוי‪,‬‬           ‫כשעזבתי את הבית ויצאתי להילחם‪ .‬מאז לא‬
‫אליעזר ידע בוודאות שלא תהיה מסירותו‬                 ‫ראיתי אותה‪ .‬היא אינה מכירה אותי‪ ,‬רק יודעת‬
‫לחבישת הפצעים הגורם לכך‪ .‬הגורם יהיה‬                 ‫שיש לה אבא שנלחם בחזית‪ .‬היא חמודה כל‬
‫המוראל והביטחון שהחדיר בו איש צבא‬                   ‫כך‪ .‬היא יקרה לי‪ .‬למה מגיע לה אבא נכה?‬
‫שידע שפציעה‪ ,‬גם אם קשה‪ ,‬היא עדיין לא‬                ‫למה מגיע לי שתכיר אותי על כיסא גלגלים‪,‬‬

                                         ‫סוף פסוק‪.‬‬

‫ה' כסליו תשפ"א | ‪ | 21.11.20‬גיליוןג‪4‬לי‪6‬ון ‪ | 15.08.20 | 52‬כ"ה מנחם אב תש"פ ‪43‬‬                                                          ‫‪50‬‬
   45   46   47   48   49   50   51   52   53   54   55