Page 41 - מקור מוסמך / גיליון 51
P. 41
שמאז ומתמיד היא מייחסת לה יותר שכל "מס
ממה שמייחסים לה אחרים ,מבחינה הכנסה
בה פתאום ממרחק ,מושיטה את כפות קיבל את
ידיה בתנועה האופיינית וקוראת בקול שלך. הדו"חות
הפעמונים המתוק ביותר בעיר" :ממא". בבירור .באמת חבל שנבהלת .אבל אם את
עדיין דואגת ,אני יכולה לכתוב להם בעצמי
*** ולהזכיר להם שהם קבלו את הדוחות שלך כבר
"אמא ,אמא ,אמא" .אמא שלך תבוא מחר. ב 16-לחודש .לא ,אני לא אוכל לעשות את
בלילה אין משפחה ,ילד .בלילה ישנים .מספיק זה עכשיו ,כי כבר ארבע וחמישה ואני ממהרת
לי עם המשפחות פה ימים שלמים .בלילה שקט הביתה .מיד מחר בבוקר .המשך יום נעים".
שיהיה פה .לך לישון ,ילד" .דמעה קטנה נושרת ארבע וחמישה!!! לפני שלוש דקות האוטובוס
מעינו של הילד .אניטה לא מבחינה בה .אין עבר בתחנה ,והאוטובוס הבא יגיע בעוד רבע
לה זמן להבחין בדמעות של ילדים .פה צריך שעה .והמתנדבות החדשות ,הן אמורות להגיע
עכשיו! אי אפשר לתת לזה לקרות .מיכלי לא
לעבוד. תלך עם המתנדבות החדשות בלי שאימא שלה
"בואי ,שיר ,נעבור על המיטות ונראה שאנחנו תארגן אותה ותשלח אותה בצורה מכובדת.
מאורגנים ללילה ואפשר קצת לנוח .איפה מכובדת עבורה ומכובדת עבור אחותה .רק
הפנקס שלך?" .שיר סיימה לימודי אחיות דמיון קצר של תסריטים אפשריים מעביר
והצטרפה לעבוד כאן ,מביאה אתה את כל צמרמורת בגופה וגורם לה לחייג במהירות,
המרץ שהלימודים לא נתנו לה להוציא .תוך תוך כדי ריצה במדרגות" .תוך כמה זמן תהיה
חצי דקה היא עומדת לידה ,היא ופנקסה לי מונית ברחוב הדקל ."?12קול עבה מעבר
המסודר" .אז אנחנו מתחילות .הנה שגיא. מבטיח "דקה בדיוק ,גברת .יש לי נהג ברחוב
תרופות –מקודם נתת לו .עבר יום רגוע .הוא הדקל ודקה הוא אצלך".
ישן .כתוב אצלך עוד משהו בפנקס? תני לי תוך דקה הוא באמת אצלה ,ותוך שמונה דקות
אותו" .הפנקס כבר בידי הד"ר .ככה היא אפילו מתחת לבית .היא משלמת עוד לפני שהוא
לא צריכה לראות את פניהם של הילדים .רק עוצר ,סוגרת את הדלת בטריקה ,ובפסיעה
אחת היא כבר על המדרכה שליד הבניין .אבל
שמות ,אותיות ,עובדות .לא ילדים. היא לא עולה הביתה.
עכשיו פניה של שיר אינן מרוכזות באותיות מרחוק ,היא רואה כיסא גלגלים מוכר מאד.
הקטנות שבפנקס .היא מסתכלת בחדר הגדול. כתפיה של מיכלי מציצות ממנו ,בתנוחה
ריאות ברזל ארוכות ,מתכתיות .מהם מציצים שמגלה על ישיבה לא זקופה .הרגליים הנגררות
ראשים קטנים .כולם קטנים .עיניים עצומות. על הארץ ,ולא על מושבן הקבוע לרגלי הכיסא,
ילדים חלשים .כאובים .עצובים .בלילה הם מאשרות את ההנחה .שתי נערות הולכות
ישנים פה לבד .שקט במחלקה ורק ריאות בניחותא .נערה כהת שיער מובילה את העגלה.
הברזל נושפות בקול .בימים יושבות על יד אחת בהירה נושאת תיק אופנתי שאתי מתחננת
חלקם אימהות .אימהות מיוסרות כמו ילדיהן, אליו כבר משנה שעברה .הבהירה מנערת את
מלטפות את הפנים הקטנות המציצות מן כתפה של חברתה ,מצביעה על ספסל רחוב
המכונה הגדולה ,מדברות .שרות שירים, והן מתיישבות .היא פותחת את התיק ומוציאה
מספרות סיפורים .הדתיות שבהן יושבות עם מחברת.
ספרי תהלים וקוראות בקול .רק חלק מן הילדים מחברת!!! וזו הפעם הראשונה שהן לוקחות
זוכים לכך שאימהותיהם באות בכל יום .ילדים את מיכלי! לא דיבור ,לא לטיפה ,לא משחק.
אחרים מביטים בהם בעיניים קרועות ,גדולות, מחברת! ניצול זמן נהדר .גם התנדבות וגם
למידה למבחן .חברות נפלאות יש לאתי שלה
והכיסא שעל ידם ריק. בכיתה .גם גומלות חסדים וגם מנצלות את
ילדים הם .הם אינם יכולים להבין את המאמץ הזמן.
שעושה עבורם אימא ,אימא שלהם שבאה רק הכהה זזה פתאום .היא מושכת את הכיסא
פעם אחת בכל שבוע ,ומותירה בית ,ועבודה, של מיכלי ,ועוברת לקצה השני של הספסל.
וילדים ,ונוסעת במשך חמש שעות בשלושה למה? הדסה הולכת כמה פסיעות אחורנית,
כלי תחבורה ובמשכורת של שני ימי עבודה ועכשיו היא מבחינה .היה להן חם ,למתנדבות.
מלאים .הם אינם יכולים להבין ולהעריך .הם בקצה השני של הספסל הן יושבות בצל ,ומיכלי
רק רואים את הילדים האחרים שאימא על ידם יושבת בשמש .אפילו לצרכים הבסיסיים שלה
כל הזמן ,רואים ומקנאים לעצמם בשקט עצוב, הן לא חושבות שהן אמורות לדאוג .חם לה
פתאום ,למרות שהיא עומדת בצילו של עץ.
חסר מעש ,חסר תוחלת וחסר סוף. יש לה חשק לעבור על ידן בסתמיות ולומר
קטנים הם וחלשים ,ורק פניהם מציצות מן "בנות ,אתן לא שמות לב שהילדה בשמש
המכשיר הגדול והכבד .בידיהם הם אינם יכולים וחם לה? רק על עצמכן אתן חושבות?" .אבל
לאחוז חזק בזרועה של אימא שרק הגיעה זה לא אפשרי משתי סיבות :האחת ,שבשבוע
וכבר תלך ותשוב הנה רק בשבוע הבא .הם הבא היא אמורה לקבל אותן בסבר פנים
אינם יכולים לאחוז חזק ולא לתת לה ללכת, יפות כשתבואנה לקחת את מיכלי .והשנייה,
שתישאר פה ,שתישאר עד הערב ,שתישאר עד שמיכלי תראה אותה ,תרים את כפות ידיה
הקטנות ותאמר בקולה התם את אחת
מחר. מהמילים הבודדות שהיא משמיעה" :ממא".
ילדים בלי גן ,בלי בית ספר ,בלי משפחה .בלי אבל גם בלי שהיא מתקרבת ,מיכלי שלה,
לרוץ ,בלי לשחק ,בלי לקרוא .כמעט בלי לנוע.
שיר אינה אוהבת לעבוד פה במחלקה .מחלקה
עצובה מדי ,חסרת אונים .אבל כאן שיבצו
אותה ,ומלבד כמה דקות של חסד ,בעיקר
בלילה ,אין זמן לחוש את חוסר האונים הזה
אלא רק לעבוד.
גליון | 01.08.20 | 51י"א מנחם אב תש"פ 41
