Page 34 - מקור מוסמך גיליון 186

‫בס“ד‬

‫גילי בימים שהיא היתה רווקה "מגובנת"‪ ,‬בימים אחרי שהיא‬ ‫שוש תשיש ותגל‬ ‫פרק ‪3‬‬
‫קבלה הוראה לעקוף אבל לא הצליחה לעבור את הצומת של‬
‫הפגישות‪ .‬וגם אחר כך‪ ,‬כשסוף סוף אחיה התארס והיא העזה‬ ‫יעל‪.‬‬
‫לפגוש בחורים באמת‪ ,‬אבל טענה שהם רואים בה בחורה‬ ‫הרבה אנשים הסתובבו בחתונה של אחותי וחיפשו את‬
‫זקנה ורווקה מידי‪ ,‬ובסוף‪ ,‬כשרקדתי בחתונה שלה‪ ,‬ועכשיו‬ ‫השדכן‪/‬נית כדי להחמיא לו על היצירתיות ועל ההצלחה הלא‬
‫כשחיבקתי אותה‪ ,‬ורציתי לומר לה שאני שמחה בשבילה‪,‬‬ ‫צפויה‪ ...‬הרבה נשים הסתובבו סביבי על קצות העקבים‪,‬‬
‫שולחות מבטים חטופים אל שמלת הערב המרשימה‬
‫באמת‪ ,‬בלב שלם‪ ,‬ולא הצלחתי‪.‬‬ ‫שלבשתי‪ ,‬בגזרה חלקה עם מותן גבוה מידי‪ .‬הרבה נשים לחצו‬
‫אולי בגלל שהלב שלי לא שלם‪.‬‬ ‫את ידי‪ ,‬ואיחלו לי מזל טוב‪ ,‬והנס הגדול שלי היתה הפאה‬
‫אולי בגלל שאני חלולה‪ .‬וריקה‪ .‬ושבורה‪.‬‬ ‫שחבשתי על ראשי שגנבה מהן את האפשרות לזרוק עליי את‬
‫"מה יהיה איתי‪ ,‬גילי?" שאלתי אותה‪ .‬אני זוכרת את זה‪ .‬את‬ ‫צמד המילים האל‪-‬מותיות "בקרוב אצלך‪"...‬‬
‫הייאוש שהתקפל במילים שלי‪ ,‬הלחץ שהכביד עליהן‪ ,‬החרדה‬ ‫אבל לא נורא‪ ,‬במקומן‪ ,‬האמיצות העזו לאחל לי – "בשמחות‬
‫שמחצה אותן וגרמה להן להישמע קטנות כאלו‪ ,‬עלובות‪,‬‬ ‫אצלך‪ ".‬דומה‪ ,‬אך שונה‪ ,‬והאקסטרא אמיצות‪ ,‬העקשניות‪,‬‬
‫בנאליות‪ ,‬כמו מה נשמע‪ ,‬ומה קורה‪ ,‬מה יהיה‪ ,‬וכאילו שגילי‬ ‫שילבו את כל השלישייה‪ ,‬לסט של‪" :‬בשמחות אצלך‪ ,‬בקרוב‪,‬‬
‫יודעת‪ .‬כאילו שגילי יכולה להבטיח לי משהו‪.‬‬ ‫בקרוב‪ "...‬הקרובות יותר הרשו לעצמן לפרט יותר‪ ,‬עד לרמת‬
‫כאילו העובדה ששעת הישועה שלה כבר הגיעה תקצר את‬ ‫צבע הפונפונים בכובע שעדיין אין לי זכות לקנות‪ .‬אני חשקתי‬
‫שפתיים שישבו היום אצל אחת המאפרות הטובות והעדינות‪,‬‬
‫אורך השעה שלי‪.‬‬ ‫וניסיתי לחייך‪ .‬כאילו זה בסדר‪ .‬לא הייתי נשואה עדיין הרבה‬
‫ואני יודעת שאני מדברת כמו איזו אישה שמחכה לילדים‬ ‫זמן‪ ,‬אז‪ ,‬אני גדולה מעדינה בסך הכול בשנתיים‪ ,‬והתחתנתי‬
‫עשרים שנה‪ ,‬ומה‪ ,‬הייתי נשואה אז בסך הכול שנתיים‪ ,‬ועדיין‪.‬‬ ‫שנתיים וחצי לפניה‪ ,‬והרבנים אומרים שלפני שנתיים אין מה‬
‫וגילי החברה המתוקה שלי‪ ,‬שבאמת לא ידעה מה להגיד‪ ,‬ורק‬ ‫לדאוג‪ .‬ואני תמיד שומעת בקול הרבנים‪ ,‬ובכל זאת דאגתי‪.‬‬
‫ואני עדיין דואגת‪.‬‬
‫משכה בכתפיים בתנועה של "התחת אלוקים אני?"‬ ‫ועדינה היתה כלה זוהרת‪ ,‬עדינה כמו תמיד‪ ,‬צנועה ומתוקה‪,‬‬
‫ואז חיבקה אותי שוב‪.‬‬ ‫ובעזרת גברים הסתחררו מעגלים סוערים‪ ,‬והתזמורת שאגה‬
‫בקול גדול שאין כמו שמואל‪ ,‬אין כמו שמואל‪ ,‬אין כמו שמואל‬
‫ואפילו בחופה‪ ,‬לא נעים לי לספר‪ ,‬אפילו בחופה של עדינה‪,‬‬ ‫בעולם כלל‪ ,‬ואת השם של עדינה אף אחד לא צעק בקול‪ ,‬כי‬
‫אחותי הקטנה‪ ,‬שהייתי באמצע לשפוך את שיחי מאחורי היד‬ ‫זה לא מתאים‪ .‬לא מתאים בכלל‪ ,‬ולא מתאים לה‪ ,‬לעדינה‪,‬‬
‫שמכסה את העיניים‪ ,‬כמו בשמע ישראל‪ ,‬והתפללתי עליה‪,‬‬ ‫בפרט‪.‬‬
‫שה' יתן לה ילדים‪ ,‬ומהר‪ ,‬ולא יכולתי שלא לחשוב על ההזיה‬ ‫ואני לקחתי לי לרגעים הפוגה מהמעגלים סביב אחותי הכלה‪,‬‬
‫שתהיה עם התפילה שלי תתקבל‪ ,‬באמת‪ ,‬אבא ואמא יהפכו‬ ‫ועמדתי קצת ליד המחיצה‪ ,‬הצטופפתי לי ליד אחיות של‬
‫שמואל‪ ,‬שעמדו שם בדבוקה אנרגטית ומרוגשת‪ ,‬מעלה‬
‫להיות סבא וסבתא‪ ,‬אבל לא בזכותי‪.‬‬ ‫ניחוחות של בשמים משובחים‪ ,‬מהולים בזיעה מסערת‬
‫ויהיה להם נכד בכור‪ ,‬או נכדה בכורה‪ ,‬אבל הבייבי הזה לא‬ ‫הריקוד‪ .‬והסתכלתי על הגיס החדש שלי‪ ,‬ואחר כך על אחותי‬
‫המתוקה‪ ,‬העדינה‪ ,‬שישבה מול החברות שלה על כיסא‬
‫יהיה שלי‪.‬‬ ‫ושתתה חצי כוס מים בנימוס‪ ,‬והלכה בעצמה להניח אותה על‬
‫התזמורת התחילה לנגן את השיר המעלות‪ .‬החברים של‬ ‫שולחן סמוך כי למה להטריח‪ .‬ופתאום גם לי התחשק לחפש‬
‫החתן התחילו להתקבץ מול שולחן הכבוד מוכנים ומזומנים‬ ‫את השדכנית הזאת‪.‬‬
‫להוסיף את ההמהומים והקולות הנדרשים שבין המילים‪.‬‬ ‫האולם היה צפוף‪ .‬מפוצץ‪ .‬תיקון טעות‪ :‬העזרת גברים היתה‬
‫החתן עמד ורקד מולם‪ ,‬זיהיתי את אלחנן עומד שם‪ ,‬בין‬ ‫מפוצצת‪ .‬עזרת הנשים היתה מלאה‪ .‬מלאה באחיות של החתן‪,‬‬
‫הבחורים‪ ,‬הוא לא מבוגר מהם בהרבה בכלל‪ ,‬ובכל זאת‪ ,‬רואים‬ ‫ובמשפחה של החתן‪ ,‬הא‪ ,‬וגם בכלה ובמשפחה שלה‪ .‬גם אני‬
‫עליו שהוא נשוי‪ .‬הכובע‪ ,‬שכבר מבריק פחות‪ ,‬הריחיים על‬ ‫עצמי התחתנתי כאן‪ ,‬ואז הרצפות לא היו עמוסות כל כך‪.‬‬
‫צווארו‪ ,‬למרות שהוא יושב ולומד בכולל‪ ,‬רואים עליו‪ ,‬ואולי זה‬ ‫עמדתי שם‪ ,‬חגיגית ומהודרת‪ ,‬וידעתי שמדברים עלי‪ .‬עלינו‪.‬‬
‫איך ידעתי? ידעתי‪ .‬ידעתי בידיעה גמורה‪ .‬הנה האחות הגדולה‬
‫רק נדמה לי?‬ ‫של הכלה‪ ,‬היא נשואה כבר שנתיים וחצי‪ ,‬נעבעך‪ ,‬כן‪ ,‬אין לה‬
‫הם שרים‪ ,‬כולם‪ ,‬הגביע עובר מיד ליד‪ .‬הרבנים‪ ,‬הסבים‪ ,‬אח‬ ‫ילדים עדיין‪ .‬מה‪ ,‬לא‪ ,‬היא לא נראית‪ ...‬כן‪ ,‬אני מכירה אותה‪,‬‬
‫קטן של שמואל שולף כרטיסים עם הברכות ומגיש להם‪.‬‬ ‫לא‪ ,‬הם לא אצל בייביסיטר‪ ,‬אין לה ילדים‪ .‬כן‪ ,‬היא הבכורה‬
‫שלהם‪ .‬אין להם נכדים עדיין‪...‬‬
‫והנה היא באה‪ ,‬הברכה שלי‪.‬‬ ‫וניסיתי לנוס‪ ,‬באמת‪ ,‬רקדתי ופיזזתי‪ ,‬והלכתי וזזתי‪,‬‬
‫שוש תשיש ותגל העקרה‪ ,‬ואלחנן מסתובב‪ ,‬כאילו הרגיש את‬ ‫ושתיתי והשתטיתי‪ ,‬וכיליתי את כל הכוח בניסיון לברוח‪.‬‬
‫העיניים שלי בגב החליפה שלו‪ ,‬וקורץ לי‪ .‬ברוך אתה ה'‪,‬‬ ‫ולא הצלחתי‪ .‬הרמתי פרחים אדומים מפלסטיק‬
‫ורקדתי איתם וראיתי בעיני רוחי את התינוקת‬ ‫כל‬
‫משמח ציון בבניה‪.‬‬ ‫הוורודה שהייתי יכולה להחזיק‪ ,‬במקומם‪ .‬ואמרתי‬
‫ואז אני בוכה‪ .‬לא בכי גדול ומשתנק כזה‪ ,‬בכל זאת הייתי‬ ‫מזל טוב לחברה שלי‪ ,‬גילי‪ ,‬שבאה במיוחד בשבילי‪,‬‬
‫נשואה אז רק שנתיים וחצי‪ ,‬וצברתי רק חצי מכמות הייאוש‬ ‫וידעתי‪ ,‬לפי הבעת הפנים המאושרת והמתנצלת‬
‫והציפיה שיש לי היום‪ ,‬רק כמה יפחות אומללות ומבישות‬ ‫שלה‪ ,‬ידעתי שיש לה בשורות טובות שהיא לאהעולם‬
‫מאד‪ .‬ואמא של שמואל טפחה על הגב של אמא שלנו שישבה‬ ‫ואשתו‬
‫לידה על שורת הכיסאות שהכינו לכלה ולמחותנות‪ ,‬ואמא‬ ‫יכולה לצעוק בין רעמי התזמורת‪ .‬ולא‬
‫שלחה אליי יד אחת‪ ,‬רצתה לאחוז בי‪ ,‬למדוד את הכאב‪,‬‬ ‫הצלחתי לברוח‪.‬‬

‫לסחוב אותו איתי‪.‬‬ ‫חיבקתי את גילי‪ .‬מן חיבוק בלתי אפשרי‬
‫חייכתי אליה ונמלטתי משם‪ ,‬זה לא פייר‪ ,‬זו החתונה של‬ ‫כזה‪ ,‬אני לא אהרון הכהן‪ ,‬אבל לפחות‬
‫עדינה‪ ,‬ומגיע לאמא לחייך חיוך מלא כשהיא שותה את הכוס‬ ‫לצאת בתופים ובמחולות אני יכולה‪,‬‬
‫במיוחד כשהם כבר ממילא רועמים‬
‫של השבע ברכות של אחותי‪.‬‬ ‫ברקע‪ .‬איזה יופי‪ ,‬גילי‪ ,‬לחשתי לה‬
‫ופתאום מצאתי את עצמי נמלטת לחדר ייחוד‪ ,‬נועלת את‬ ‫באוזן‪ .‬ידעתי להיות חברה של‬ ‫רחל רבינוביץ‬
‫הדלת אחריי ונופלת על הכיסא הראשון שעמד שם‪ .‬והזר של‬
‫עדינה‪ ,‬סולידי וחגיגי עוד היה מונח על השולחן‪ ,‬בתוך קערה‬ ‫אחת מחמשת הכוכבים של ספרי אור החיים‬
‫עם מים‪ ,‬אחותי המסודרת‪ ...‬וטמנתי את הראש בתוך הוורדים‬
‫שלו‪ ,‬רציתי להשתכר מהניחוח הזה‪ ,‬הלבן‪ ,‬המסנוור‪ ,‬של‬
‫ההתחלה‪ .‬וקוץ אחד פתאום דקר אותי ליד העין‪ .‬וזה היה‬
‫הששון שששתי וגלתי בחתונתה של אחותי‪ .‬עם עין אדומה‪.‬‬
‫וורדים לבנים‪ ,‬ולחיים רטובות‪ .‬ככה הצטלמתי לידו של בעלי‬
‫מאחורי הזוג המאושר‪ .‬ולא היו לי שום ילדים לקבץ מהר‬

‫לתמונה‪ ,‬עמדתי שם‪ ,‬עקרה‪.‬‬

‫מוצ"ש נשא ז' סיון תשפ"ג | ‪ | 27.05.23‬גיליון ‪186‬‬ ‫‪34‬‬