Page 50 - מקור מוסמך גיליון 91
P. 50

‫לאוזניהם המתוחות של מני ואלפרד‪.‬‬                                                                          ‫בפרק הקודם‪:‬‬
‫"נכון‪ ,‬הדר" חייך הזקן באושר ושלח יד גרומה ללטף את‬                                                                           ‫כפר ניעמה‪ ,‬ישראל‬
                                                                            ‫פרוק אבו לריף נפגש עם לוכד הסופות האמריקאי גי'מי‬
                ‫הבחור המגודל בעל הריח הלא מרנין שמולו‪.‬‬                      ‫רוטר והעביר לו את המסר מטורקיה; בשבועות הקרובים‬
‫"לא הדר‪ ,‬פרד" השיב הבחור ונרתע אוטומטית ממגע ידו‬
                                                                                                                                       ‫אש נמוכה‪.‬‬
                                                                 ‫של אביו‪.‬‬                                                                   ‫בני ברק‬
‫"אח‪ ,‬באמת‪ .‬אתה עקשן כפרד‪ ,‬ילדון‪ .‬אולי כל הבעיות‬
‫שלך מתחילות מזה שאתה צריך קצת לגדול?" הזעיף‬                                 ‫פסיכולוג ממליץ להרחיק מהשטח את תהילה‪ ,‬התינוקת‬
                                                                            ‫העיוורת‪ ,‬ביתם של סבתא לאה שנהרגה וסבא נחום‬
                       ‫הזקן את גבותיו "הדר‪ ,‬מתי כבר תגדל!"‬
‫מני ואלפרד לחצו את ידיהם אוטומטית בחשש‪" ,‬אוף‪".‬‬                                                                   ‫שנפשו ממאנת להתאושש‪.‬‬
‫התלונן מני בשקט "הזקן הורס הכל!‪ ,‬עכשיו הפרד הזה‬                             ‫בנימין ושרה חושבים שמשפחת פרנך ממצפה יריחו‬
‫ייעלב וילך‪ ,‬אחרי בסך הכל ארבעים דקות שהם יושבים‬
                                                                                                                                ‫עשויים להתאים‪.‬‬
                                                                    ‫ביחד"‪.‬‬                                                                     ‫‪2012‬‬
‫תחזיותיו הקודרות של מני התגשמו במלואן‪" .‬אה אני כבר‬
‫ממש גדול" הבחור נעלב באמת‪" .‬אני כבר בן שלושים‪,‬‬                              ‫מני ואלפרד מתכוננים לקראת הפגישה בחדר ההגשמת‬
‫אבא‪ .‬אתה זה שמעדיף לשכוח את זה"‪ .‬ואז הוא קם ופתח‬                                                          ‫חלומות במציאות מדומה שלהם‪.‬‬
‫את דלת הקרוון בתנופה‪ ,‬ומיהר החוצה תוך שהוא מסנן‬
                                                                            ‫בפגישה עומדים להשתתף עמוס זהבי‪ ,‬האב הזקן שאת‬
                                       ‫כמה מילים כעוסות נוספות‪.‬‬             ‫חלומו ניסו להגשים‪ ,‬ובנו מהחווה הגלילית פרד הר זהב‪.‬‬
‫הזקן קרא "הד‪ ...‬פרד!" אבל פרד כבר היה רחוק משם‪ .‬ידו‬
‫של הזקן שהייתה מושטת לעבר בנו נשמטה מטה בחוסר‬                                                                                                ‫____‬
                                                                                                                                               ‫‪2012‬‬
                                                                    ‫אונים‪.‬‬
‫ודמעות רותחות‪ ,‬של תסכול וגעגוע שורף לבנו התחילו‬                             ‫ברחובות תימן מסובב אני\ מצחצח נעליים יחיא‬
                                                                                                                                           ‫תמני\‪...‬‬
                                                       ‫לזרום על לחייו‪.‬‬
‫דמעה אחר דמעה‪ ,‬נשרו באיטיות כאובה על פניו‪ ,‬חורטות‬                           ‫עמוס זהבי הזקן ישב ליד בנו‪ ,‬הדר‪ ,‬ושר לו בקול רוטט‬
                                                                            ‫שירי ילדות נשכחים שהיו שרים בצוותא כשהדר עוד היה‬
                                                        ‫בהן קמט נוסף‪.‬‬
                                                                   ‫‪♠♠♠.‬‬                                                              ‫צעיר ותמים‪.‬‬
                                                                            ‫הדר‪ ,‬או כשמו החדש פרד הר זהב היה נבוך עד שורשי‬
                                                             ‫מצפה יריחו‬     ‫שערו הארוך‪ .‬כשנכנס לקרוון ה'הגשמת חלומות‬
‫המטרה הייתה מעט מטושטשת‪ ,‬וג'ימי צמצם את עיניו‬                               ‫במציאות מדומה' של מני ואלפרד אביו זינק לעברו‬
                                                                            ‫וחיבק אותו בעוז "הדר שלי" הוא בכה "איפה אתה‪ ,‬איפה‬
                        ‫בריכוז כדי לפגוע בה בדיוק המקסימלי‪.‬‬
‫היום היה חם מאד‪ ,‬והוא ומישאל החליטו שלא לוותר על‬                                                                                               ‫היית"‬
                                                                            ‫"אני כאן" הוא לא הרגיש בנוח‪ ,‬ולא הבין למה עזב את‬
    ‫התוכנית הקודמת שלהם‪ ,‬ויצאו להתאמן במטווח חוץ‪.‬‬                           ‫החווה הגלילית שלו ונסע במשך שעות רבות כל‬
‫הם שכרו אקדחי 'נשר המדבר' אימתניים‪ ,‬ג'ימי נהנה‬
‫לראות את התאום הישראלי ל‪ 0.5‬מגנום האמריקני של‬                                                                                         ‫כך‪.‬‬
                                                                            ‫אביו הזקן היה מרוגש לחלוטין‪ .‬פרד החליט‬
                                                             ‫'סמית וסון'‪.‬‬   ‫בליבו שהוא לא יהרוס לו את החגיגה‪ .‬שיראה‬
‫האקדח‪ ,‬שנוצר במקור לתחרויות ירי בהן יש להפיל מטרות‬                          ‫אותי‪ ,‬הרהר פרד‪ ,‬שיהנה לשעה‪ ,‬ואז אני‬
‫מתכת כבדות היה גדול וכבד‪ .‬ג'ימי מחה את זיעתו וייצב‬                          ‫חוזר לחווה שלי‪ ,‬לחיים שלי ולחנות ה'אוכל‬

                  ‫את האקדח‪ .‬זה כבר הסיבוב השישי שלהם‪.‬‬                                                 ‫הטבעי ישר מהטבע'‪.‬‬
‫בארבעה מחמשת הסבבים הקודמים מישאל פרנך הביס‬                                 ‫מני ואלפרד ישבו מרוצים בקצה השני‬
‫אותו‪ ,‬ובהפרש ניכר‪ .‬פעם אחת ניצח ג'ימי בקרבה צמודה‪,‬‬                          ‫של הקרוון‪ ,‬הנה עם הצליחו להגשים‬
                                                                            ‫גם את חלומו של הזקן‪ ,‬והם גורמים‬
                                                                    ‫יחסית‪.‬‬  ‫לו לחוש לשעה את שביקש מהם‪.‬‬
‫ג'ימי לא חש בושה בכך‪ ,‬הוא ידע שהוא מעולה‪ ,‬אבל פרנך‬                          ‫הזקן המשיך לשיר את הלחן‬
‫היה אלוף בליגה אחרת‪" .‬איך אתה ככה?" ניסה לצעוק לו‬                           ‫התמני‪ -‬עממי בהתרגשות‪,‬‬
‫מבעד לאוזניות האוטמות שעל אוזניהם‪ .‬פרנך רק חייך‬                             ‫כשפרד מצטרף אליו בקול ענות‬

      ‫סתומות וענן ערפילי כיסה לרגעים את עיניו החומות‪.‬‬                                                      ‫חלושה‪.‬‬
              ‫'נשר המדבר' החל להכביד על ג'ימי‪ .‬הוא ירה‪.‬‬                     ‫הצחצוח הוא מהיר\ לא לוקח‬
                                                                            ‫זמן\ הוא עולה חצי מחיר\ רק‬
‫אבל הוא התרחק לחלוטין מהמטרה‪ .‬ולא זו בלבד‪ ,‬אלא‬
‫שבמטווח הזה משום מה לא הייתה 'חומת מפגע' כלומר‬                                                           ‫במזומן‪.‬‬
‫מכשול בסופו ובצדדיו של המטווח‪ ,‬מה שכמעט תמיד‬                                ‫כל אישה תאמר לבעל\ לך‬
‫קיים בישראל במטווחי חוץ חוקיים‪ ,‬ונועד למנוע נזק‬                             ‫אצל יחיא\ הוא יבריק יפה‬

                                                         ‫כדורים טועים‪.‬‬                                 ‫הנעל‪....‬‬
‫כדורו הטועה של ג'ימי‪ ,‬פגע במטרה לא רצויה כלשהי‪,‬‬                             ‫"אני זוכר שתמיד היינו‬
                                                                            ‫גומרים פה את השיר כי אתה‬
                                     ‫שרצה שפופה בצידי המטווח‪.‬‬               ‫לא זוכר את הסוף שלו‪ ,‬אבא"‬
‫ג'ימי הצליח לראות פרץ דם הנובע מהנפגע‪ ,‬ואז נפלה‬                             ‫צחק פרד הר זהב וצחוקו נעם‬

                                         ‫הגופה ארצה‪ ,‬חסרת חיים‪.‬‬                     ‫‪9‬‬
                                                                   ‫‪♠♠♠.‬‬

                                                                  ‫בני ברק‬
                                            ‫מה קורה איתך‪ ,‬תהילה?‬
      ‫את כבר לא כאן‪ ,‬את בביתך החדש שב'מצפה יריחו'‪.‬‬
‫אפרת פרנך מספרת שאת נהנית מאד‪ ,‬אוכלת יפה‪,‬‬

                                                ‫משחקת וגם מחייכת‪.‬‬
                                                 ‫טוב לך שם‪ ,‬אהובה?‬
‫את האמת אנחנו לא יכולים לדעת‪ .‬אולי כואב לך משהו?‬
                                      ‫אולי את עצובה? מתגעגעת?‬
‫אנחנו מתגעגעים‪ .‬וכנראה גם אבא שלך‪ ,‬אפילו שהוא לא‬
                                       ‫יכול להראות את זה מבחוץ‪.‬‬
‫ואמא שלך‪ ,‬וודאי ממשיכה להמליץ טוב בעבורך שם לפני‬

                                                             ‫אבי יתומים‪.‬‬

                                                                            ‫ב' תמוז תשפ"א | ‪ | 12.06.21‬גיליון ‪91‬‬                                      ‫‪50‬‬
   45   46   47   48   49   50   51   52   53   54   55