Page 201 - MOTIV-YEMY BERESHIT.MOTIV-YEMY BERESHIT.1A
P. 201

‫‪Pg: 201 - 7-Front 21-10-20‬‬

‫ימי בראשית‬

‫שיירת ַא ְב ָרם החלה במסעה חזרה לכיוון ארץ ְּכ ַנ ַען‪ַ .‬א ְב ָרם העתיר‬
‫בנכסים חוזר על פעמיו‪ ,‬שב לאותם מקומות אשר חנה בהם בדרכו‬
‫ל ִּמ ְצ ַר ִים‪ ,‬מיטיב עם המיטיבים בשעת דוחקו‪ .‬הוא מוכיח קבל עם‬
‫ועדה כי ברגע אחד יכול השם להעשיר דל‪ .‬המאהל נפרש בין ֵּבית‪-‬‬
‫ֵאל ובין ה ַעי‪ ,‬המקום שממנו נדחה ַא ְב ָרם בראשונה‪ ,‬מקים מחדש‬

                                                            ‫את בית‪-‬מדרשו‪.‬‬

‫"מדוע אתם רועים את הבהמות בשדות של אנשים זרים מיושבי‬
‫הארץ?" עבדי ל ֹוט הביטו בגיחוך בעבדי ַא ְב ָרם המוכיחים אותם‪.‬‬
‫הצאן והבקר הרב רועה בשדות אוכל מהתבואה והירקות אשר נזרעו‬
‫בעמל רב של אנשי העיר הסמוכה למקום מאהל ַא ְב ָרם‪" .‬מה?! אתם‬
‫לא יודעים מדוע?" צחקו עבדי ל ֹוט‪" ,‬זה הרי ברור! כל ארץ ְּכ ַנ ַען‬
‫שייכת לל ֹוט!" הפליאה נראתה בעיני רועי ַא ְב ָרם‪" :‬ואיך הגעתם‬

                                                           ‫למסקנה הזאת?"‬
‫"זה פשוט! ל ֹוט אמר לנו כי השם הבטיח ל ַא ְב ָרם את כל ארץ‬
‫ְּכ ַנ ַען‪ .‬ו ַא ְב ָרם הוא כפרידה עקרה‪ ,‬כי אין לו ילדים‪ .‬בן המשפחה‬
‫הקרוב ביותר ל ַא ְב ָרם הוא בן אחיו ל ֹוט‪ ,‬אדוננו‪ .‬ממילא ל ֹוט יירש את‬
‫ַא ְב ָרם‪ ,‬לכן הארץ שייכת לל ֹוט!" הרועים צחקו לנוכח הפלפול אשר‬
‫לימד אותם אדונם‪" :‬אם אתם רוצים‪ ,‬תקחו את הבהמות הזמומות‬
‫של ַא ְב ָרם למקום מרעה אחר!" לעגו רועי ל ֹוט בהצביעם על בהמות‬
‫ַא ְב ָרם אשר פיותיהם סגורים בזממים למען לא יוכלו לאכול בעוברם‬
‫ליד שדות זרים‪" .‬האמת‪ ,‬שגם הבהמות הללו הם של ל ֹוט‪ ,‬וגם אתם‬
‫העבדים של ל ֹוט‪ ,‬אבל כל זמן ש ַא ְב ָרם לא התפגר‪ ,‬אתם והם עדיין‬

          ‫בחזקתו‪ .‬אנחנו מקווים שהצדקן הזה בקרוב יתפגר ואז‪"...‬‬
‫עבדי ַא ְב ָרם קפצו בחמה על עבדי ל ֹוט המבזים את אדונם מכים‬
‫בזעם ומוכים‪ .‬הרועים החבולים שבו איש למקומו‪ ,‬מספרים‬

                                                 ‫לאדוניהם את אשר אירע‪.‬‬

‫‪201‬‬
   196   197   198   199   200   201   202   203   204   205   206