Page 210 - MOTIV-YEMY BERESHIT.MOTIV-YEMY BERESHIT.1A

‫‪Pg: 210 - 7-Back 21-10-20‬‬

‫האוצרות האבודים‬

‫דקות ההמתנה חולפות‪ׂ ָ ,‬ש ַרי חשה בקרבה סערת רגשות המנסים‬
‫לנפץ את החלטתה‪ .‬היא חשה כסירה קטנה בלב ים סוער הממאנת‬
‫להיכנע לגלים הנשברים עליה‪ ,‬מתחזקת כנגד המשברים המנסים‬
‫להטביע את החלטתה במצולות ים‪ .‬פרגוד האוהל הוסת‪ַ ,‬א ְב ָרם‬
‫ניצב בפתח‪ ,‬מתפלא על קריאתה הלא שגרתית של אשתו באמצע‬

‫היום‪" .‬הכול בסדר‪ ,‬יקירתי?‪"...‬‬
‫ָ ׂש ַרי שנעמדה לכבוד אלוף נעוריה החוותה לו בידה על הכיסא‪:‬‬
‫"עלי לשוחח אתך על דבר מסוים‪ ,‬האם תוכל לשבת עמדי דקות‬

‫מספר?"‬
‫ַא ְב ָרם התיישב ברגיעה‪ ,‬מנסה לפענח את הקריאה המוזרה‪.‬‬
‫" ַא ְב ָרם‪ ,‬בעלי היקר‪ ,‬יודע אתה כי אינני צעירה עוד‪ ,‬וכבר עברתי‬
‫את שנתי השבעים‪ ,"...‬אמרה ָ ׂש ַרי‪ ,‬כמנסה למצוא את הדרך להעביר‬

‫לבעלה את אשר חשבה‪.‬‬
‫"הבורא‪ ,‬ברוך הוא‪ ,‬לא זיכה אותנו בפרי בטן עד עתה וכפי‬
‫הנראה אף לא יזכה אותי להוליד לך בנים"‪ׂ ָ ,‬ש ַרי מיהרה להסות את‬
‫ַא ְב ָרם בעודה מנגבת דמעה מרדנית‪" .‬אל נא‪ ,‬בעלי‪ ,‬תנסה לפייס‬
‫אותי‪ .‬יודעת אני בעצמי כי כבר לא בת בנים אנוכי וכי פסק ממני‬
‫אורח כנשים‪ .‬ולכן‪ ,‬ככל הנראה‪ ,‬לא אזכה להוליד ילדים‪ .‬אולם אם‬
‫לא אזכה אני‪ ,‬לא נבצר ממך לחבוק בן‪ ,‬ואף אני אזכה‪ ,‬ואהיה כאם‬

‫לרך הנולד"‪.‬‬
‫ַא ְב ָרם הביט ברעייתו השוטחת לפניו את דבריה‪ ,‬חש בתעצומות‬
‫הנפש האדירות הגלומות בקרבה‪ ,‬מרגיש את ההתגברות הנדרשת‬

‫ממנה לומר את רעיונה‪.‬‬
‫" ָה ָגר‪ ,‬שפחתי‪ ,‬בחורה טובה ונעימת הליכות‪ ,‬פיקחית ונבונה עד‬
‫מאוד ואף חרוצה היא‪ .‬במעט זמן אשר היא איתנו למדה יפה את‬
‫אשר לימדתי אותה‪ ,‬ורואה אני בה כמדקדקת במצוות ובצניעות‪.‬‬
‫לכן אמרתי לעצמי כי תבוא אל שפחתי‪ ,‬ותזכה אתה לבן‪ ,‬ואני אזכה‬

‫גם כן להיבנות ממנה‪"...‬‬

‫‪210‬‬