Page 260 - MOTIV-YEMY BERESHIT.MOTIV-YEMY BERESHIT.1A
P. 260

‫‪Pg: 260 - 9-Front 21-10-20‬‬

                                                                  ‫האוצרות האבודים‬

‫ממה שאבא שלי אומר שצריך לעשות‪ .‬ועכשיו תעזוב אותי בשקט‪,‬‬
                                                                       ‫עבד!"‬

                 ‫ֱא ִלי ֶע ֶזר הסתכל במיאוס על ִי ְש ָמ ֵעאל החוזר לסורו‪.‬‬
‫"גברתי‪ ,‬בבקשה‪ ,‬אני חייב לדבר איתך‪ .‬אני ראיתי את ִי ְש ָמ ֵעאל‬
‫בפאתי המחנה על יד היער הגדול‪ ,‬והוא‪ֱ ,"...‬א ִלי ֶע ֶזר נכנס אל תוך‬
‫אוהל ָ ׂש ָרה לאחר קבלת רשות ממנה והתחיל מיד לומר את דברו‪.‬‬
‫ָ ׂש ָרה יושבת על כיסאה‪ ,‬מתבוננת בבנה המשתובב להנאתו באוהל‪.‬‬
‫פני ֱא ִלי ֶע ֶזר נראות רציניות וקשות‪ .‬מבטו הופנה אל עבר ִי ְצ ָחק‪,‬‬
‫שהפסיק ממשחקו לאחר ששם לב כי ָ ׂש ָרה רמזה לו שלא ימשיך‬

                                                           ‫לדבר בפני הילד‪.‬‬
‫" ֱא ִלי ֶע ֶזר!" קרא ִי ְצ ָחק בחדווה ורץ אל עבר המשרת האהוב עליו‪,‬‬
‫קופץ אל תוך זרועותיו החסונות‪" .‬באת לשחק איתי?" ֱא ִלי ֶע ֶזר‬
‫חיבק את הילד באהבה‪ ,‬מלטף את ראשו בחיבה‪" .‬עוד כמה דקות‪,‬‬
‫צדיק‪ ,‬אני צריך לדבר עם אימא שלך כמה רגעים‪ ,‬ואחר כך אני‬

                                              ‫אבוא לשחק איתך‪ ,‬בסדר?"‬
‫"כן‪ ,‬בסדר"‪ ,‬אמר ִי ְצ ָחק בפנים מבינות‪" ,‬אני אחכה לך בחוץ עד‬

    ‫שתסיים לדבר עם אימא"‪ִ .‬י ְצ ָחק הרפה מ ֱא ִלי ֶע ֶזר ויצא מהאוהל‪.‬‬
‫"כן‪ֱ ,‬א ִלי ֶע ֶזר‪ ,‬קרה משהו? אתה נראה מאוד מצוברח"‪ׂ ָ ,‬ש ָרה‬
‫שהייתה רגילה לראות את המשרת מחייך כל הזמן התפלאה על‬

                                                                ‫מבטו העצב‪.‬‬
‫ֱא ִלי ֶע ֶזר חכך בדעתו איך להעביר את הדברים כהווייתם ולא‬
‫להכניס לתוך דבריו את מורת רוחו וסלידתו מ ִי ְש ָמ ֵעאל‪" .‬כן‪,‬‬
‫גברתי‪ ,‬קורה דבר נורא במחנה‪ִ .‬י ְש ָמ ֵעאל‪ ,‬בנו של ַא ְב ָר ָהם‪ ,‬הביא‬
‫פסל מאיפה שהוא והתחיל להשתחוות אליו‪ .‬דיברתי אתו שיפסיק‪,‬‬
‫אבל הוא ביזה אותי ואמר שהוא לומד איך עובדי העבודה זרה‬
‫עושים את מעשיהם‪ .‬אולם אני יודע‪ ,‬כי הוא נסחף אחרי העבודה‬
‫זרה‪ .‬אינני יודע איך להגיד את זה לאדוני‪ ,‬אינני רוצה לצער אותו‪,‬‬
‫ואני יודע שדבר זה יגרום לו צער רב עד מאוד"‪ֱ ,‬א ִלי ֶע ֶזר נשמע‬
‫כאילו הוא עומד לפרוץ בבכי ומנסה לסיים את דבריו‪" .‬גברתי‪,‬‬

                                                                           ‫‪260‬‬
   255   256   257   258   259   260   261   262   263   264   265