Page 355 - MOTIV-YEMY BERESHIT.MOTIV-YEMY BERESHIT.1A
P. 355

‫‪Pg: 355 - 12-Back 21-10-20‬‬

‫ימי בראשית‬

‫שמונה ימים חלפו‪ ,‬ההלם הראשוני כמעט חלף‪ .‬עקב המראה הלא‬
‫טבעי של הילד וצבעו האדום כדם החליטו ַא ְב ָר ָהם ו ִי ְצ ָחק‪ ,‬כי לא‬
‫נכון יהיה למול את הילד ביום השמיני ללידתו‪" .‬כנראה‪ ,‬דמו עדיין‬
‫לא נבלע בו‪ ,‬נהיה חייבים לחכות עד שייפול בו דמו‪ ,‬ואז נחליט מתי‬
‫למול אותו"‪ ,‬אמר ִי ְצ ָחק ל ִר ְב ָקה‪ ,‬המסתכלים בסלידה מועטת בילד‬

                                               ‫השעיר האדום שנולד להם‪.‬‬
‫ִר ְב ָקה ניגשת אל העריסה השנייה‪ ,‬מרימה את תינוקה המתוק‬

 ‫בידיה‪ .‬מחבקת את הגוף הקטנטן באהבה חסרת גבולות ומיצרים‪.‬‬
‫"תביאי אותו‪ ,‬אבא מחכה לנו"‪ ,‬לוחש ִי ְצ ָחק בחום אוהב לאשתו‪,‬‬
‫"השמש עוד מעט עולה‪ ,‬ואנחנו צריכים להזדרז לקיים בו את מצוות‬

                                                              ‫ברית המילה"‪.‬‬
‫ִי ְצ ָחק ו ִר ְב ָקה ניגשים בחרדת קודש לאוהל ַא ְב ָר ָהם‪ .‬אנשי המאהל‬
‫עומדים בציפייה לזוג‪ ,‬הבאים למול את בנם‪ַ .‬א ְב ָר ָהם יושב על כיסא‬
‫גבוה‪ ,‬מצפה להיות סנדק נכדו‪ ,‬בן בנו וממשיך דרכו האהוב‪ִ .‬י ְצ ָחק‬

                       ‫מל את התינוק על ברכי אביו בקדושה וטוהרה‪.‬‬
           ‫"ויי ַק ֶרא שמו‪ ,"...‬אמר ִי ְצ ָחק כשעיניו עצומות בדבקות‪.‬‬
       ‫" ַי ֲע ֹקב"‪ ,‬אמר קול נסתר‪ ,‬מרטיט את כל המתכנסים באוהל‪.‬‬

‫קול הנקישה העדין והמוכר נשמע ל ִי ְצ ָחק‪ .‬הידיעה הברורה‪ ,‬כי ֵע ָ ׂשו‬
‫בנו הוא הדופק על דלת הבית‪ ,‬העלתה חיוך על פני ִי ְצ ָחק‪ .‬ההכרה‪,‬‬
‫כי בנו הוא איש עז וחזק‪ ,‬עמדה בסתירה גמורה עם קול הנקישה‬

                                                                      ‫החלוש‪.‬‬
‫ֵע ָ ׂשו נכנס אל החדר בקומה שפופה‪ ,‬ידיו נושאות מגש עמוס‬
‫מטעמים שטרח והכין בעצמו לצורך אביו‪ .‬לבושו הדור ומסודר‪ ,‬נקי‬
‫ומצוחצח‪ .‬בכניעה הוא מניח את המגש על השולחן וממהר לנשק‬
‫את ידי אביו המחייך אליו‪" .‬אבא‪ ,‬הכנתי לך בדיוק כמו שביקשת‪,‬‬
‫כתף צבי ברוטב חרדל‪ ,‬אורז וסלט ירקות טריים"‪ ,‬סח בחיוך גדול‪,‬‬

                                    ‫חושף את שיניו הגדולות והבולטות‪.‬‬

‫‪355‬‬
   350   351   352   353   354   355   356   357   358   359   360