Page 351 - MOTIV-YEMY BERESHIT.MOTIV-YEMY BERESHIT.1A
P. 351
Pg: 351 - 11-Back 21-10-20
ימי בראשית
ַא ְב ָר ָהם חייך באהבה אל כלתו המהוללה" :בשמחה ,באמת שזאת
לא טרחה ...את בסדר? "...אמר בפחד בראותו את פניה המתכרכמים
של כלתו.
"כן ...אני אהיה בסדר ...אני מקווה"...
"את רוצה אולי לספר לי מה קורה? אולי אני אוכל לעזור במשהו,
אומנם אני זקן ,אבל עדיין זוכר משהו מימים עברו" ,סח בחיוך,
מנסה להרגיע ולנחם בחיוכו.
"מה אני אגיד לך ,אדוני! אני לא מבינה מה יש לי!" אמרה ופרצה
בבכי" .משהו לא תקין בהיריון ,הכאב והצער שאני חווה איננו
טבעי והגיוני .אדוני יודע שאני לא נערה מפונקת ומעודנת ,אבל
הכאב שאני סובלת מעביר אותי על דעתי ."...הבכי הפך להתייפחות
מעוררת רחמים" :לפעמים אני חושבת שאני מעדיפה למות מאשר
לסבול את הצער הזה ...כשאני עוברת ליד בית-מדרש אני מרגישה
כאילו העובר רוצה לצאת החוצה ולקרוע את גופי ,אבל גם כשאני
עוברת ליד בתי עבודה זרה אני מרגישה כי הוא משסע אותי מבפנים
ומנסה לצאת ...איני יודעת מה קורה לי ...אינני יכולה יותר ...מה יש
לי? מין יצור כלאיים הלומד תורה ועובד עבודה זרה בו זמנית?!"
ַא ְב ָר ָהם הביט בכלתו המתייפחת מייסוריה בחוסר אונים ,מנסה
לחשוב איך יוכל לעזור לאשת בנו הצדיקה" .יש לי רעיון ...חכי כאן
כמה דקות ,"...סח ַא ְב ָר ָהם והחל רץ לעבר מכלאות הבהמות .מספר
רגעים חלפו ו ַא ְב ָר ָהם הגיע עם עגלה הרתומה לשני סוסים" :בואי
עלי לעגלה"...
"לאן אנחנו נוסעים? "...שאלה בתמיהה את חמיה ההחלטי.
"ל ֵשם בן ֹנ ַח" ,פסק באופן שלא נתן לספקותיה לבלבלה" ,אומנם
אני זקן ,כבר בן מאה ושישים שנה ראיתי הרבה דברים בחיי ,אבל
הוא זקן יותר ממני ,הוא כבר בן חמש מאות וחמישים שנה ויושב
בבית-מדרשו כבר מאות בשנים .הוא ,בוודאי ,יוכל לומר לנו על מה
הצער והכאב שאת סובלת .אל תדאגי ,הוא לא כל כך רחוק מכאן".
351
