Page 346 - MOTIV-YEMY BERESHIT.MOTIV-YEMY BERESHIT.1A
P. 346

‫‪Pg: 346 - 11-Back 21-10-20‬‬

                                                                  ‫האוצרות האבודים‬

‫העוטה את האדם שנראה כאילו ירד משמי מרומים לארץ‪ .‬מהופנטת‬
‫ממראה עיניה לא שמה ליבה על כי רוכבת היא על גמל‪ ,‬היטתה‬
‫עצמה הצידה להיטיב לראות את המראה הנפלא‪ ,‬וכמעט נפלה מעל‬

                                                                   ‫גבי הגמל‪.‬‬
‫"מי האיש הלזה ההולך בשדה לקראתנו?" שאלה ִר ְב ָקה את‬

                                                     ‫ֱא ִלי ֶע ֶזר בחרדת קודש‪.‬‬
       ‫"זהו אדוני"‪ ,‬אמר העבד באהבתו לאדונו‪" ,‬אישך בקרוב"‪.‬‬
‫ִר ְב ָקה לקחה את צעיפה‪ ,‬מכסה את פניה‪ ,‬פן יראה האיש הקדוש‬
‫פני אישה‪ֱ .‬א ִלי ֶע ֶזר קפץ מעל גמלו‪ ,‬רץ בחדווה אל עבר ִי ְצ ָחק‬
‫המתפלא על שובה המהיר של המשלחת‪ .‬שני הרעים מתחבקים‬
‫באהבה‪ ,‬ו ֱא ִלי ֶע ֶזר מספר לבן אדונו את כל אשר אירע לו מאז צאתו‬
‫ועד שובו‪ֱ .‬א ִלי ֶע ֶזר ו ִי ְצ ָחק הולכים לפני השיירה המתנהלת אחריהם‪,‬‬
‫מחבקים איש את כתף רעהו; השמש מתכסה באופק‪ִ .‬ר ְב ָקה נכנסת‬
‫לאוהל ָ ׂש ָרה‪ ,‬האור‪ ,‬שכבה שלוש שנים קודם לכן‪ ,‬נדלק‪ ,‬מפיץ‬
‫את זיוו לכל המחנה כבימי ָ ׂש ָרה‪ .‬מראה ענן של קדושה עוטה את‬
‫האוהל כמו לפני הסתלקותה של ָ ׂש ָרה חוזר למקומו‪ .‬ריח הניחוח‬
‫של המאפים והתבשילים המבוסמים ממלא את האוויר‪ ,‬משכר את‬
‫אנשי המחנה המתגעגעים לגבירה שאיננה‪ .‬פתחי האוהל מורמים‪,‬‬

                  ‫מזמינים את האורחים להשביע רעבונם כמימי קדם‪.‬‬
‫"אני מרגיש כאילו אימא חזרה"‪ ,‬אמר ִי ְצ ָחק לאביו‪ ,‬שיצא מפתח‬

                      ‫אוהלו‪ ,‬בהריחו את הניחוחות המופצים במחנה‪.‬‬
‫"גם אני חש ששוב יש גבירה ראויה במחנה"‪ ,‬אמר ַא ְב ָר ָהם‪ ,‬מחבק‬

                                                             ‫באהבה את בנו‪.‬‬

                                                                           ‫‪346‬‬
   341   342   343   344   345   346   347   348   349   350   351