Page 393 - MOTIV-YEMY BERESHIT.MOTIV-YEMY BERESHIT.1A
P. 393

‫‪Pg: 393 - 13-Front 21-10-20‬‬

‫ימי בראשית‬

‫המבוהל‪ֵ .‬ע ָ ׂשו קם ממקומו בשמחה‪ ,‬הולך להביא את הסכין והקשת‬
                       ‫שהותיר לאחוריו כדי שלא יסרבלו את תנועתו‪.‬‬

‫ֵע ָ ׂשו שב אל מקום העופר‪ ,‬ולתדהמתו רואה את הכבלים מנותקים‬
‫על הקרקע במקום שבו היה אמור להיות העופר הניצוד‪ .‬צעקת מפח‬
‫רוח וכעס מרעידה את היער‪ ,‬מבריחה את החיות הרחק מהמקום‪.‬‬
‫קול שקשוק כנפי העופות הנחרדות ממלא את ֵע ָ ׂשו המתוסכל‬
‫בהחלטה כי יחזור לביתו‪ ,‬יעבור על דברי אביו ויביא לו מאשר‬

                                                         ‫יימצא לו ראשונה‪.‬‬
‫ֵע ָ ׂשו עושה דרכו חזרה אל המחנה‪ ,‬מכה בחרבו בזעם בכל עץ‬
‫או ענף שניקרה לפניו‪ .‬אחד מכלביו רץ אל אדונו בשמחה‪ .‬ראשו‬
‫של הכלב נערף באבחת חרב‪ ,‬הכלב הועמס על הכתפיים‪" :‬מה זה‬
‫משנה מה אוכלים?! העיקר שהזקן יהיה שבע ויברך אותי!" אמר‬

                                                                       ‫לעצמו‪.‬‬

‫קול הנקישה החלוש נשמע בחדרו של ִי ְצ ָחק‪ִ .‬י ְצ ָחק הרים ראשו‪,‬‬
‫מתבונן בלי לראות לכיוון הדלת הנפתחת לאיטה לקול הזמנתו את‬
‫הנוקש להיכנס אל תוך החדר‪ .‬אור הלבנה במלואה משקיף ממרום‪,‬‬
‫מבעד לחלון הגדול‪ ,‬מאיר את החדר שאיננו מואר בנרות‪ .‬משב‬
‫רוח רענן מבדר את הווילונות המוסטים לצדדים‪ ,‬מבשר על הקיץ‬

                                                             ‫הממשמש ובא‪.‬‬
‫ִי ְצ ָחק יושב על מיטתו‪ ,‬נושא את פניו אל עבר הנכנס בלי לראותו‪.‬‬
‫משב הרוח מעלה באפו את ניחוחות המאכלים שנושא הנכנס‬
‫לחדרו‪ .‬פניו העזות מחייכות ברוך מקבלות את פני הנכנס בשמחה‬
‫גלויה‪ .‬זקנו הלבן כשלג המבריק לאור הלבנה מתנועע קלות לרוח‬

                                                           ‫הלילה החרישית‪.‬‬
‫"אבא‪ ,"...‬אומר הקול הרך‪ ,‬כמנסה להיעלם ולהיבלע בתוך רחשי‬
‫הלילה‪ִ .‬י ְצ ָחק מנסה לקלוט את הקול החרישי ולעמוד על טיבו‪" .‬מי‬
‫אתה בני?" שואל את הנכנס למשמע קולו הרך של ַי ֲע ֹקב‪ ,‬מתפלא‬

                         ‫על כושר החיקוי הנפלא של ֵע ָ ׂשו‪ ,‬בנו הבכור‪.‬‬

‫‪393‬‬
   388   389   390   391   392   393   394   395   396   397   398