Page 394 - MOTIV-YEMY BERESHIT.MOTIV-YEMY BERESHIT.1A
P. 394

‫‪Pg: 394 - 13-Back 21-10-20‬‬

                                                                  ‫האוצרות האבודים‬

‫"אנוכי"‪ ,‬לוחש הקול ומתמהמה קמעה‪ ,‬נותן רווח בין הדבקים‪,‬‬
‫" ֵע ָ ׂשו בכורך"‪ ,‬ממשיך ואומר‪" .‬עשיתי כאשר דיברת אלי"‪ ,‬אומר‬
‫קולו של ַי ֲע ֹקב לאביו‪" ,‬קום נא‪ ,‬שבה ואוכלה מצידי בעבור תברכני‬

                                                                      ‫נפשך"‪.‬‬
‫ליבו של ַי ֲע ֹקב הולם בקרבו‪ ,‬כאיילות הנסות מפני פחד האויב‬
‫השועט בעקבותיהן‪" .‬אינני משקר לגמרי"‪ ,‬הולמת המחשבה‬
‫בראשו‪" ,‬אבא שאל‪ ,‬מי אני? אז עניתי לו‪' :‬אנוכי' ואחר כך אמרתי‪:‬‬
‫' ֵע ָ ׂשו בכורך'‪ .‬וגם עשיתי הרבה פעמים את אשר הוא אמר לי‪.‬‬
‫וגם אין זו גניבת דעת‪ ,‬כי בוודאי יתברר ששיניתי בתשובותיי את‬

                                                         ‫משמעות המכוון"‪.‬‬
‫ִי ְצ ָחק מתבונן בנפשו‪ ,‬מנסה לעמוד על זהות הבא לפניו‪" :‬מה זה‬
‫מיהרת למצוא‪ ,‬בני?" שאל‪ ,‬מחפש למצוא מהתשובה את זהות הבן‪.‬‬

           ‫"כי הקרה השם אלוקיך לפניי"‪ ,‬סח ַי ֲע ֹקב בלחש לאביו‪.‬‬
‫ִי ְצ ָחק בוהה אל עבר בנו‪" :‬אין ֵע ָ ׂשו רגיל להזכיר שם שמים בפיו‪,‬‬
‫ואילו עתה אמר 'השם אלוקיך' שלא כמנהגו‪ ,‬אולי אין זה ֵע ָ ׂשו בני‬
‫אלא ַי ֲע ֹקב"‪ ,‬חשב ִי ְצ ָחק בליבו‪" .‬גש נא ואמושך בני‪ ,‬האתה זה בני‬

                                     ‫ֵע ָ ׂשו אם לא"‪ ,‬אמר ִי ְצ ָחק לעבר בנו‪.‬‬
‫ַי ֲע ֹקב התקדם לעבר אביו‪ ,‬דהרות הלמות ליבו כמו עומדות לפקוע‬
‫את בשרו הרוטט באימה‪ִ .‬י ְצ ָחק מעביר את ידיו על גבי ידי בנו‬
‫החפויות בעורות גדיי העיזים‪ .‬הרגשת הצמריות המוכרת של ידי‬
‫בנו ֵע ָ ׂשו מתעתעת בו‪ ,‬חש במוזרות מסוימת שאיננו יכול לעמוד על‬
‫פשרה‪" .‬הקול קול ַי ֲע ֹקב‪ ,‬והידיים ידי ֵע ָ ׂשו"‪ ,‬אומר בתמיהה‪" .‬האתה‬

                                           ‫זה בני ֵע ָ ׂשו?!" שואל את בנו‪.‬‬
                             ‫"אני"‪ ,‬אומר ַי ֲע ֹקב בחושבו‪' :‬אני ַי ֲע ֹקב'‪.‬‬
‫ִי ְצ ָחק נושם עמוקות‪ ,‬הספק בזהות העומד לפניו מתעתע ברוחו‪.‬‬
‫"הגישה לי ואוכלה מציד בני‪ ,‬למען תברכך נפשי"‪ ,‬אומר לבנו‪,‬‬

                                ‫מנסה לדחוק את הספק המכרסם בתוכו‪.‬‬
‫ַי ֲע ֹקב מגיש לאביו את המאכלים שתיקנה אימו‪ ,‬מוזג לאביו יין‬
‫מבושם שהופיע בחדר כאילו הגיע משמי מרומים‪ִ .‬י ְצ ָחק אוכל את‬

                                                                           ‫‪394‬‬
   389   390   391   392   393   394   395   396   397   398   399