Page 49 - MOTIV-YEMY BERESHIT.MOTIV-YEMY BERESHIT.1A
P. 49

‫‪Pg: 49 - 2-Front 21-10-20‬‬

‫ימי בראשית‬

‫" ּת ּו ַבל‪ַ -‬ק ִין!‪ ...‬איפה אתם?‪ "...‬קראה ִצי ָלה בקול לעבר המקום‬
                   ‫שממנו נשמע הבכי‪ּ " .‬ת ּו ַבל‪ַ -‬ק ִין! ֶל ֶמך! תענו לי‪"...‬‬

‫"אנחנו כאן‪ ,"...‬נשמע קולו של ֶל ֶמך מרחוק‪ .‬הנשים הביטו לעבר‬
‫הקול‪ ,‬רואות את ֶל ֶמך מתרומם מעל האדמה בין העשבייה הגבוהה‪.‬‬
‫"תפסיק לשחק משחקים‪ ,‬מתחבא לנו כאילו אתה איזה ילד!"‬
‫הוכיחה ָע ָדה את בעלה בהתקרבן אליו‪" .‬איפה ּת ּו ַבל‪ַ -‬ק ִין מתחבא?"‬
‫שאלה בכעס‪" .‬אתם לא שמים לב שעוד מעט לילה?!" הנשים‬
‫התקדמו במהירות לעבר ֶל ֶמך‪ ,‬תרות בעיניהן אחרי ּת ּו ַבל‪ַ -‬ק ִין‬
‫השובב‪ ,‬מצפות שמשום מקום יצוץ להפחידן‪" .‬איפה ּת ּו ַבל‪ַ -‬ק ִין?!"‬

               ‫צעקה ִצי ָלה על ֶל ֶמך‪ ,‬בראותה את פני בעלה הנפולות‪.‬‬
‫ֶל ֶמך השפיל פניו כלפי הקרקע‪ ,‬בהרגישו כי נשותיו קרובות אליו‬

                          ‫מאוד‪ּ " .‬ת ּו ַבל‪ַ -‬ק ִין נהרג‪ ,"...‬לחש ופרץ בבכי‪.‬‬
‫ִצי ָלה ו ָע ָדה רצו במהירות לעבר המקום שעליו הצביע ֶל ֶמך‪,‬‬

     ‫מתבוננות באימה בנער השרוע חסר רוח חיים על העשב הלח‪.‬‬
‫" ּת ּו ַבל‪ַ -‬ק ִין!‪ "...‬פרצה הבכייה מפי האם שבורת הלב‪ ,‬שרצה‬
‫לחבוק את גופת בנה ההרוג‪ .‬שעה ארוכה אוחזות ִצי ָלה ו ָע ָדה‬
‫את גופת ּת ּו ַבל‪ַ -‬ק ִין בידיהן‪ ,‬מבכות על זיק הנעורים שכבה בעודו‬
‫באיבו‪" .‬אתה!‪ "...‬לחשה ִצי ָלה לעבר בעלה בשנאה‪" ,‬אתה רצחת‬

                                                                   ‫את בננו!"‬
‫ֶל ֶמך מתפתל בתוכו‪ ,‬חושב איך יסביר את המקרה המצער‪ ,‬מבחין‬
‫כי עדיין לא ראו הנשים את גופת ַק ִין ההרוג‪" .‬לא רצחתי אותו! זה‬
‫היה בשגגה! אני לא התכוונתי!" ניסה להעמיד את דבריו‪" .‬יצאנו‬
‫לצוד ואז ּת ּו ַבל‪ַ -‬ק ִין אמר לי לירות על חיה שהייתה במרחק‪ ,‬פגענו‬
‫בה‪ ,‬והלכנו לראות איזה מין חיה זאת‪ ,‬ואז ראינו שזה היה ַק ִין‬
‫זקני‪ֶ ."...‬ל ֶמך עצר את דבריו מחווה לנשיו לעבר הכיוון שבו מוטלת‬
‫גופת ַק ִין‪ .‬קול בכי הנשים התחדש בראותן את הסבא של המשפחה‬
‫מוטל כפגר כשחץ פולח את גרונו‪" .‬אז‪ ,‬כשאמר לי ּת ּו ַבל‪ַ -‬ק ִין כי‬
‫החיה איננה חיה אלא ַק ִין זקני‪ ,‬ספקתי את ידי בצער‪ ,‬ובטעות פגעתי‬

        ‫בראשו של ּת ּו ַבל‪ַ -‬ק ִין המסכן‪ ,‬והוא מת במקום"‪ ,‬אמר בבכי‪.‬‬

‫‪49‬‬
   44   45   46   47   48   49   50   51   52   53   54