Page 57 - MOTIV-YEMY BERESHIT.MOTIV-YEMY BERESHIT.1A

‫‪Pg: 57 - 2-Front 21-10-20‬‬

‫ימי בראשית‬

‫ֱאנ ֹוש עצר את צחוקו לרגע כנזכר בדבר מה‪" ,‬עכשיו אני מבין‬
‫איך יצא לי הילד המוזר הזה‪ֵ ,‬קי ָנן‪ ,‬הוא יצא בדיוק כמו הסבא שלו‪.‬‬
‫מתנזר מכל דבר‪ ,‬מתבודד ומתפלל כל היום‪ .‬הוא כבר בן ארבעים‪,‬‬
‫ועדיין לא ראה אישה מימיו‪ .‬אני מזמין אותו להצטרף אלי לחגיגות‪,‬‬
‫אבל האוויל הזה מסרב כל הזמן‪ .‬אולי תיקח אותו איתך‪ ,‬הוא משגע‬
‫לכל האנשים כאן את השכל‪ .‬לדאבוני‪ ,‬יצא לי ילד מפגר‪ ,‬שאיננו‬

‫מבין את תענוגות החיים"‪.‬‬
‫ֵשת הביט בבנו שטוף התאווה‪ ,‬מכיר כי לא יוכל לשנות את דעתו‬
‫הנבערת‪" .‬דבר נבואה לי אליך!" אמר בתוקף‪" ,‬בקרוב ישטוף ה'‬
‫את העולם במים‪ .‬לכלות את הבריאה איננו רוצה‪ ,‬אך לכלות אותך‬
‫ואת הדומים לך‪ ,‬חפץ הוא! או שתשוב מדרכיך הנלוזות ותשפיע‬
‫על אנשיך‪ ,‬או שרובכם תמותו!" ֵשת הפנה את גבו אל בנו‪ ,‬יוצא את‬
‫החדר בידיעה כי לא ישפיעו דבריו על האיש המשוקע בתאוותיו‪.‬‬
‫בליבו תקווה כי יוכל באמת להציל ולקחת את נכדו ֵקי ָנן איתו‪ .‬קול‬
‫צחוק ליווה אותו ביציאתו‪" :‬זקן שוטה‪ ,‬לא מבין מה זה לחיות! אל‬

‫תשכח לנסות לקחת את ֵקי ָנן‪ ,‬הבן המפגר שלי איתך‪"...‬‬

‫רעד עבר באדמה‪ .‬האנשים הכורעים על ברכיהם לנוכח פסליהם‬
‫הרימו עיניהם באימה‪ ,‬מתבוננים אל חוף האוקיאנוס השלו‪ .‬צרחות‬
‫וצעקות מחרישות אוזניים עלו מפי האנשים‪ ,‬הרואים למולם את‬
‫הים מתנשא אל על‪ .‬גל עצום בגובהו התרומם מעל פני הים‪ ,‬שועט‬
‫לעבר החוף שעליו מקריבים האנשים את מנחותיהם לאלילי השמים‪.‬‬
‫האנשים החלו לרוץ בריצת אמוק‪ ,‬מנסים לנוס מחוף הים אשר עד‬
‫רגעים ספורים לפני‪-‬כן נראה שקט ופסטורלי‪ .‬מנוסה מהמוות הבטוח‬
‫בידיעה כי ההתרחקות הקלה מקו המים לא תעזור‪ .‬הנחשול התקדם‬
‫במהירות‪ ,‬חוצה את קו החוף‪ ,‬שוטף את כל הנקרה בדרכו‪ ,‬מנשאו‬
‫מעלה‪ ,‬מטיח את העומדים בדרכו אל הבניינים הבנויים לתלפיות‪.‬‬
‫מרוצץ את בני ה ֱאנ ֹוש באבנים הכבדות‪ ,‬משבר את הסלעים כרגבי‬
‫עפר יבשים‪ .‬עצים נעקרים ממקומם יחד עם המזבחות הבנויים‬

‫‪57‬‬