Page 298 - MOTIV-MALCHUT SHLOMO.MOTIV-MALCHUT SHLOMO.1A

‫‪Pg: 298 - 10-Back 21-10-20‬‬

‫האוצרות האבודים‬

‫שאתה הוא‪ ,‬היינו שלמה המלך‪ .‬אפילו אם היית אומר שאתה דוד‬
‫המלך‪ ,‬הייתי משחרר אותך‪."...‬‬

‫שלמה צחק קלות והסביר‪" :‬ידידי היקר‪ ,‬אתה לא צריך להיות עצוב‬
‫מכך שאני כאן‪ .‬כנראה‪ ,‬זהו רצון השם יתברך‪ .‬על רצונך‪ ,‬ורצון אותו‬
‫אחד שמכנה עצמו שלמה המלך‪ ,‬כי אשנה את השקפתי שאני שלמה‬
‫המלך‪ ,‬לא אוכל להיענות ברצון‪ .‬הדבר הכי נורא שאוכל לעשות בחיי‬
‫הוא לשכוח מי אני ומה תפקידי בעולם‪ ,‬לאבד את זהותי ואת עצמי‪.‬‬
‫יש לי סבלנות‪ .‬בעת שיעלה ברצון השם‪ ,‬האמת תתברר ואני אשוב‬

‫לשבת על כיסאי‪ ,‬ואז אוכל גם לגמול לך על טובך וידידותך"‪.‬‬
‫שמואל נאנח קלות‪ ,‬ממשיך לדבר עם שלמה בידידות‪ ,‬יודע שלא‬

‫יעלה בידו לשנות את תפיסתו‪.‬‬

‫בניהו יצא מפתח הארמון‪ ,‬מטייל לאיטו בחוצות הקריה שמתכוננת‬
‫ללילה הממשמש ובא‪ ,‬מנסה לשנות את מצב רוחו על ידי שינוי אווירה‪.‬‬
‫המחשבות אצות בראשו‪ ,‬מנסות למצוא פתרון לחידה מדוע הוא מורחק‬
‫מהמלך‪ .‬ניחוחות מאכלים ערבים שנודפים מאחורי דלת עץ גדולה‬
‫עצרו אותו במקומו‪ ,‬הוא חש כי רעב מכרסם בבטנו‪ ,‬נזכר שמאתמול‬
‫בבוקר לא הביא דבר מאכל לפיו‪ .‬בניהו פתח את הדלת חרישית‪ ,‬יודע‬
‫כי בבית ההארחה הזה יוכל למצוא מאכל ראוי להשביע את רעבונו‪.‬‬
‫קול האנשים נדם בראותם את בניהו בן יהוידע‪ ,‬שר הצבא‪ ,‬נכנס אל‬
‫בית ההארחה‪ .‬כל המסובים קמו ממקומותיהם‪ ,‬מכבדים את האיש‬
‫הנערץ‪ .‬בניהו מיהר לשבת ליד שולחן פנוי‪ ,‬מחייך בבושה לאנשים‬

‫שהפריע את סעודתם‪.‬‬
‫מלצר צעיר ניגש לבניהו המחכה בסבלנות‪ ,‬ואמר‪" :‬שלום עליכם‪,‬‬

‫אדוני הנכבד‪ .‬מה אוכל להכין לאדוני?"‪.‬‬
‫בניהו חייך למלצר‪ ,‬שנראה מרוגש מהפגישה‪ ,‬ופני המלצר נראו‬
‫מוכרים לבניהו‪" .‬לא משנה‪ ,‬ידידי‪ ,‬מה שיש מוכן‪ ,"...‬השיב בניהו‪ .‬בניהו‬
‫חזר לחיק מחשבותיו בעוד המלצר ממהר להביא לו דבר מאכל‪ .‬דקות‬

‫ספורות חלפו והמלצר שב עם מגש עמוס במאכלים‪.‬‬

‫‪298‬‬