Page 301 - MOTIV-MALCHUT SHLOMO.MOTIV-MALCHUT SHLOMO.1A

‫‪Pg: 301 - 10-Front 21-10-20‬‬

‫מלכות שלמה‬

‫פרק לז‬

‫המשחרר‬

‫לשכת בית הגזית‪ ,‬מקום מושבה של הסנהדרין‪ ,‬הנמצאת בסמוך לבית‬
‫המקדש נדמתה כמרקחה‪ .‬שבעים חכמי הדור יושבים על כיסאותיהם‬
‫המכובדים כמעין גורן עגולה‪ .‬האנשים מתלחשים‪ ,‬מנסים לשער בדעתם‬
‫מדוע זימן אותם בניהו לישיבה דחופה‪ .‬ההכרה כי בניהו בן יהוידע‬
‫הכוהן הינו אדם שקול ורגוע מאוד העלתה השערות שונות ומשונות‬
‫מפי חברי הסנהדרין המכונסים‪ .‬שקט הושלך באולם הגדול בעת שפסע‬
‫בניהו אל מקומו‪ ,‬וחברי הסנהדרין קמו לכבודו של האיש נשוא הפנים‪.‬‬
‫בניהו התיישב‪ ,‬מורה לחבריו לשבת במקומם‪ ,‬פניו‪ ,‬הרגועות בדרך‬

‫כלל‪ ,‬נראו נסערות‪.‬‬
‫"רבותיי וחבריי הנכבדים‪ .‬ראשית‪ ,‬אני מתנצל על העיכוב‪ ,‬מיד‬
‫אסביר לכם מדוע התעכבתי‪ .‬לפי מיטב הבנתי והכרתי‪ ,‬ידועה לכולכם‬
‫המציאות המתרחשת בארמון המלכות"‪ .‬הוא סקר את פני חבריו וראה‬
‫את מורת רוחם מהמתרחש‪" .‬בטרם אעלה את השערתי ואסביר לכם‬
‫מדוע התעכבתי‪ ,‬אני רוצה להזכיר קצת נשכחות‪ .‬שלמה המלך הומלך‬
‫על פי דבר אביו עוד בחייו בהיותו בן שתים עשרה שנים בלבד‪ .‬מאז‬
‫החל המלך במלכותו‪ ,‬ראה העולם כולו בגדולתו של מלכנו‪ .‬הוא בנה‬
‫את בית המקדש לתפארת‪ ,‬את הבית הזה ובתי המלכות‪ .‬כל העולם‬
‫הכיר בגדולתו‪ ,‬חוכמתו וחסידותו של מלך ישראל‪ .‬בעשרים שנה הוא‬
‫הביא את ממלכתו להיות מושלת בכל העולם בלי מלחמה‪ ,‬ללא כפייה‬
‫וללא עוררין‪ ,‬דבר שכביכול אינו מתקבל על הדעת"‪ .‬האנשים הנהנו‬

‫בהסכמה‪ ,‬מנסים להבין להיכן בניהו חותר‪.‬‬

‫‪301‬‬