Page 311 - PARSHIYOT MEHAHAYIM -avi skali
P. 311

‫ אב תשרפ‬                                         ‫‪Pg: 311 - 10-Back 22-04-14‬‬

          ‫לעומתו מסביר זאת‪ ,‬הרמב"ן (‪ ,1194-1270‬ספרד)‪ ,‬מסביר כי התורה‬
          ‫עצרה לפני מכת בכורות כדי לסכם את תפקידם של אהרון ומשה כיוון‬
          ‫שאכן כאן נגמר תפקידם‪ .‬התורה מבקשת להבדיל בין המכות שניתנו‬
          ‫עד כה ובין מכת בכורות‪ ,‬כך שיהיה ברור שלאהרון ולמשה לא היה שום‬
          ‫חלק במכת בכורות מלבד אזהרת פרעה‪ .‬מרגע זה‪ ,‬את הדברים עושה רק‬

                                  ‫הקב"ה לבדו‪ ,‬בלי שום השתדלות או סימן של משהו‪:‬‬

               ‫"וטעם ומשה ואהרן עשו את כל המופתים האלה הם המופתים‬
               ‫הנזכרים למעלה‪ ,‬ואמר זה בעבור שהשלים כל המעשים שעשו‪,‬‬
               ‫וגזרת מכת בכורות שכבר הודיעו אותה לפרעה‪ ,‬כי במיתת‬
               ‫הבכורות אין למשה ואהרן בה מעשה"‪( .‬רמב"ן‪ ,‬שמות יא‪ ,‬י שם)‪.‬‬

                    ‫משה ואהרון‪ ,‬מניחי התשתית‬

          ‫עכשיו דמיינו שאתם משה ואהרון‪ .‬כמעט שנה אתם רודפים אחרי פרעה‪,‬‬
          ‫מכה ועוד מכה‪ ,‬הכבדה ועוד הכבדה‪ .‬והנה‪ ,‬דווקא לפני המכה האחרונה‪,‬‬
          ‫אומרים לכם תודה רבה ומבקשים ממכם לפנות את הבמה‪ .‬אור החיים‬
          ‫הקדוש (‪ ,1696-1743‬מרוקו וא"י) מנסח את הדברים באופן כה חריף‪,‬‬
          ‫שלולא היה כותב אותם אי אפשר היה להביא אותם‪ .‬למרות כל האותות‬
          ‫והמופתים של משה ושל אהרון‪ ,‬אפילו לדרישה הכי פשוטה ביותר‬

                             ‫שהציגו‪ ,‬והיא לצאת רק לשלושה ימים‪ ,‬לא הסכים פרעה‪:‬‬

               ‫"ומשה ואהרן וגו' – כוונת הכתוב לומר שהגם שעשו את כל‬
               ‫המופתים האלה אף על פי כן לא נתרצה לשלחם אפילו שלא‬
               ‫בהחלט אלא לצאת מארצו לבד כאומרו 'נלכה נא דרך ג' ימים'"‪.‬‬

                                                            ‫(אור החיים‪ ,‬שמות יא‪ ,‬י שם)‪.‬‬

          ‫משה ואהרון היו יכולים להתייאש מהמשימה‪ .‬הרי כל מאמציהם אינם‬
          ‫מועילים‪ ,‬ולפעמים מביאים את התוצאה ההפוכה‪ .‬על פי אור החיים‬
          ‫הקדוש‪ ,‬התורה מבקשת להדגיש שאף על פי כן עשו משה ואהרון את‬
          ‫שליחותם על הצד הטוב ביותר‪ ,‬בנחישות וברצינות רבה‪ .‬ואמנם‪ ,‬אילו‬
          ‫הדברים היו מתנהלים בדרך הטבע ועל פי מנהגו של עולם‪ ,‬היו מספיקים‬

‫‪311‬‬
   306   307   308   309   310   311   312   313   314   315   316