Page 146 - MOTIV-YEMY HSOFTIM.MOTIV-YEMY HSOFTIM.1A
P. 146
Pg: 146 - 5-Back 21-10-20
האוצרות האבודים
הזקן התבונן בבחורים בזעזוע" ,אל נא אחי ,אל נא תרעו" ,התחנן
אל מול הבחורים הנראים מטורפים משיגעונם.
"תוציא אותו אלינו מיד!" ,עלו הצעקות.
"אנא ,האיש הזה בא לחסות בצל קורתי ,אל נא תרעו לו ,אל
תעשו את הנבלה הזאת" ,התחנן הזקן.
"תוציא אותו או שאנחנו ניכנס לקחת אותו!" ,הצרחות משולחות
הרסן הבהירו לזקן כי כלתה אליהם הרעה ,וכי חייב הוא לפייס את
הבחורים המשולהבים בדבר מה" .הינה בתי הבתולה" ,אמר הזקן,
יודע הוא כי לא יפגעו בבתו מפאת כבודו" .והפילגש של האורח
שלי" ,סח ,מבהיר להם כי אשת איש היא האישה ,מקווה כי הדבר
ימנע מהם לעשות עוולה" .אוציא אותן אליכם ועשו להן כטוב
בעיניכם" ,עיני הזקן התמלאו דמעות ,מנסה להשפיע בדמעותיו על
הקהל המשולהב" .ולאיש הזה לא תעשו הנבלה הזאת" ,התחנן.
"תפסיק לבלבל את המוח! תוציא אותו אלינו!" ,המשיכו
הבחורים לצרוח.
האורח הלוי קם ממקומו ,אחז בפילגשו המופתעת וזרק אותה
מעבר למפתן הדלת אל תוך ידי ההמון המשולהב ,מושך את הזקן
אל תוך הבית ומגיף את הדלת אחריו.
קול צרחות האישה המפוחדת התערב בקולות הבחורים
המשולהבים .במשך כל הלילה עד אור הבוקר ,בקעו קולות
הבחורים ,גוברים על קול האישה ההולך ודועך .ארבעת האנשים
הספונים בתוך הבית שומעים את הקולות ,חוששים לגורלם.
הבוקר אור ,שקט השתרר ברחוב ,הלוי הציץ מחלון הבית כדי
לראות אם יש איש ברחוב .הזקן ובתו והנער נרדמו מאפס כוחות
לאחר שבכו כל הלילה .הלוי גמר בדעתו לצאת מהעיר כל עוד
האנשים ישנים ,לברוח כל עוד נפשו בו מהמקום המזוויע ,בעצם
יום השבת .הדלת נפתחה חרישית והלוי יצא מפתח הבית ,מתבונן
למרחוק כדי לראות אם יש אדם ברחוב" .אקח את החמורים ואברח
למקומי" ,חשב בדחיפות" ,לא יודע מה קורה איתה ,אבל אין
146
