Page 117 - MOTIV-HMELECH DAVID.MOTIV-HMELECH DAVID.1A
P. 117

‫‪Pg: 117 - 4-Front 21-10-20‬‬

‫המלך דוד‬

‫הנפש מושך את הדעת על כנפי שחקים‪ .‬השומרים עוצמים עיניהם‬
‫בעונג‪ ,‬הנפשות נקשרות לצלילי הכינור הנושא את רוחם למרחבים‬
‫האין‪-‬סופיים של אדון הכול‪ .‬המתח בשרירים נרגע‪ .‬שלווה אופפת‬
‫את השומרים‪ .‬חלק מהנביאים מתחילים להתנבא‪ ,‬משיגים מראות‬
‫אלוקים‪ ,‬נדבקים בזיו השכינה‪ .‬ראש השומרים בעיניים עצומות מחל‬
‫לחוות הרגשות רוחניות שלא חש מימיו‪ .‬המשימה פרחה מראשו‪,‬‬
‫ואת מקומה תפסה תשוקה לקרבת אלוקים‪ .‬הוא מחל למלמל‪ ,‬דבריו‬
‫בלולים ממראות נבואה הקשורים בקשר פתלתול לרצונו לעשות‬
‫רצון מלכו של עולם‪ .‬גם שאר השומרים כבר הניחו את נשקם‪ ,‬רובם‬
‫שוכבים על הארץ ומתנבאים‪ּ ָ " :‬ד ִוד יהיה מלך ישראל"‪ ,‬אומרת‬

                                           ‫הנבואה‪" :‬אל תיגעו במשיחי"‪.‬‬
‫שעה ארוכה נמשכה החוויה‪ְ ,‬שמ ּו ֵאל עומד בצד‪ ,‬מביט בחיוך‬

                                         ‫אבהי אוהב בתלמידיו החדשים‪.‬‬
‫ראש השומרים קם ניגש אל ְשמ ּו ֵאל הנביא ונופל לרגליו‪" :‬אדוני‪,‬‬
‫אנחנו רוצים להישאר כאן איתך; אנא ממך קבל אותנו כתלמידיך"‪,‬‬
‫אומר האיש וחייליו עימו‪ .‬הרגשת קרבת האלוקים מילאה את כל‬
‫ישותם של האנשים‪ .‬הלוחמים האמיצים הפכו בשעה קלה לאנשי‬
‫רוח‪ ,‬המבקשים את קרבת צורם‪ .‬הרגשת הערבות‪ ,‬החשיקות‪,‬‬
‫הנעימות‪ ,‬הידידות‪ ,‬ההתקרבות לנועם העליון הדיר מהם כל רצון‬

                                           ‫אחר‪ ,‬מלבד הרצון לקרבת ה'‪.‬‬

‫"כבר שלוש קבוצות חיילים שלחתי לבית מדרשו של ְשמ ּו ֵאל‬
‫הרמתי‪ .‬שלושה ימים שאני שולח בכל יום קבוצת חיילים‪ .‬הם‬
‫נשארים שם ולא חוזרים‪ .‬גם הם בוגדים בי!" צרח ָׁשא ּול על ַא ְב ֵנר‬
‫שר צבאו‪" .‬אמרתי לך שתשלח לשם חיילים טובים ולא נמושות‪.‬‬
‫גם אתה רוצה במותי‪ ,‬גם אתה מורד בי!" צווח ָׁשא ּול וטירוף נראה‬
‫בעיניו‪" .‬לך מפה‪ .‬צא מכאן מיד‪ ,‬מורד!" המשיך לצווח תוך שהוא‬

                                ‫משליך מידו את הכוס לעברו של ַא ְב ֵנר‪.‬‬
                                       ‫ַא ְב ֵנר חמק מהכוס ויצא החוצה‪.‬‬

‫‪117‬‬
   112   113   114   115   116   117   118   119   120   121   122