Page 197 - MOTIV-HMELECH DAVID.MOTIV-HMELECH DAVID.1A
P. 197
Pg: 197 - 7-Front 21-10-20
המלך דוד
" ַא ְב ֵנר ,מה אתה עושה כאן?" שאלה ְצ ָפ ְנ ָיה בעלת האוב.
"אימא ,אנו מבקשים שתעלי לנו באוב את אשר נאמר לך" ,לחש
ַא ְב ֵנר" .אנו ניתן לך כל שתבקשי".
" ַא ְב ֵנר בני ,האם אין אתה יודע ש ָׁשא ּול המלך אסר על הדבר ,וכי
הרג את כל בעלות האוב שסרו מדבריו? האם אתה רוצה שיהרגו
גם אותי? המנסה אתה לבדוק אותי? לראות האם שבתי בתשובה
על מעשיי? אנא בני ,לך למקום אחר; איני עושה זאת עוד ,ואף לא
כדי ללמד .אם ָׁשא ּול המלך ישמע על כך ,הוא יהרוג אותי" .שחה
האישה בקול מתחנן ,חסה על נפשה.
"אני נשבע לך בה' אלוקי ישראל שלא יקרה לך דבר בגלל הדבר
הזה .אין לך מה לחשוש מהמלך ָׁשא ּול" .ענה הנווד השני.
אמת ניכרה מקולו של הנווד" :את מי תרצה שאעלה לך?" שאלה
בחשש.
" ְשמ ּו ֵאל בן ֶא ְל ָק ָנה" ,לחש הנווד ,רעד עבר בגופו של הנווד.
כשנתיים ימים עברו מאז פגש את ְשמ ּו ֵאל הנביא .הדברים הקשים
שאמר לו בזמנו לא משו מזיכרונו.
האישה עצמה עיניה בחוזקה ,ידיה הבלויות מונחות על השולחן.
הקמטים החורצים את פניה העמיקו בהתרכזותה ,שפתיה ממלמלות
בלחש מילים לא ידועות וביניהן משתרבב השם ְשמ ּו ֵאל בן ֶא ְל ָק ָנה.
רעד קל אוחז בגופה ,בעת שזיעה ניגרת מפניה ,מפלסת דרכה
בחריצי פניה ,כמימי הנחל הזורמים באפיקים הידועים משכבר
הימים .עיניה העצומות נפערות באימה כמנסות לצאת מחוריהן,
הרעד הקל הפך בין רגע לרטט עז ,המזעזע את כול גופה השברירי.
שפתותיה הממלמלות נפערות בתדהמה וזעקה יוצאת מפיה" :למה
רימיתני ,ואתה ָׁשא ּול?!" נזעקת.
האנשים נרתעו לאחוריהם כבדחף בלתי נשלט" :אל תיראי!
מה ראית?" שואל ָׁשא ּול .הצעיף המכסה את פניו נשמט ברתיעתו,
מגלה את פני המלך.
197
