Page 233 - MOTIV-HMELECH DAVID.MOTIV-HMELECH DAVID.1A
P. 233

‫‪Pg: 233 - 8-Front 21-10-20‬‬

‫המלך דוד‬

    ‫ֲע ָשה ֵאל צחק‪ ,‬מגביר את קצב מרוצתו‪ ,‬יודע שישיג את ַא ְב ֵנר‪.‬‬
‫"סור מעלי‪ ,‬למה אככה ארצה? ואיך אשא פני אל י ֹו ָאב אחיך?"‬

                                                                   ‫קרא ַא ְב ֵנר‪.‬‬
‫ֲע ָשה ֵאל הגביר את ריצתו‪ ,‬חרבו שלופה בידו‪ ,‬מבקש להתנקם‬

                ‫בעומד חוצץ בין אדונו ָ ּד ִוד למלכותו על כלל ישראל‪.‬‬
‫"הנער הזה אינו מרפה"‪ ,‬חשב ַא ְב ֵנר‪" ,‬הוא קל ברגליו ועוד מעט‬
‫קט הוא ישיג אותי וינסה להורגני‪ ,‬הוא רודף אחרי לשפוך את דמי‪.‬‬
‫יש לנער דין רודף‪ ,‬אדם המבקש להרוג את חברו‪ ,‬מותר לחברו‬

                       ‫להציל את נפשו‪ ,‬אף אם זה יעלה בחיי הרודף"‪.‬‬
‫"עוד מספר צעדים והוא בידי" חושב ֲע ָשה ֵאל‪" ,‬עוד שניות‬
‫מועטות ואויב המלך ָ ּד ִוד ימות‪ ,‬ומלכותו תתפשט על כלל ישראל‪.‬‬
‫עוד מעט קט‪ֲ "...‬ע ָשה ֵאל נפל על הארץ‪ ,‬רומח שנשלח מידו של‬
‫ַא ְב ֵנר לאחוריו הפסיק את המרדף‪ .‬רומח המחודד משני עבריו‪ ,‬נשלח‬
‫מאחרי ידו של ַא ְב ֵנר הלוחם המיומן‪ ,‬פילח את ליבו של ֲע ָשה ֵאל בן‬
‫ְצר ּו ָיה‪ ,‬עובר את גופו ויוצא מגבו‪ ,‬מפתיע את הרודף‪ ,‬ומפילו ארצה‪.‬‬

                                           ‫ֲע ָשה ֵאל בן ְצר ּו ָיה מת במקומו‪.‬‬

‫" ֲע ָשה ֵאל‪ "...‬עלתה הקריאה מגרונו של י ֹו ָאב בראותו את אחיו‬
‫מתמוטט תחתיו‪ .‬י ֹו ָאב ו ַא ְב ַשי החלו לרוץ לכיוון גופתו של אחיהם‪,‬‬
‫הנתונה על הקרקע‪ .‬הרגליים הזריזות שלא ירוצו עוד‪ ,‬החיוך‬
‫המשובב שלא ייראה יותר‪ ,‬שמחת החיים שנפסקה כאחת‪ .‬שני‬
‫האחים מביטים בגופת אחיהם הצעיר‪ ,‬ודמעות זולגות על לחייהם‪.‬‬
‫"הבכי לא יעזור כעת‪ .‬עת שילומים היא‪ ,‬יש לגאול את דמו של‬
‫אחינו בשרנו‪ַ .‬א ְב ֵנר רצח את אחינו‪ ,‬עלינו לנקום בו"‪ ,‬אמר ַא ְב ַשי‬

                                                                        ‫לי ֹו ָאב‪.‬‬
‫השניים החלו במרדף אחר ַא ְב ֵנר‪ ,‬רוב לוחמיהם רצים יחד איתם‪.‬‬
‫לנקום את נקמת דמו של ֲע ָשה ֵאל ידידם‪ .‬הפצועים נותרו מאחור‬

           ‫שומרים על גופות חבריהם הנופלים‪ ,‬מבכים על חבריהם‪.‬‬

‫‪233‬‬
   228   229   230   231   232   233   234   235   236   237   238