Page 273 - MOTIV-HMELECH DAVID.MOTIV-HMELECH DAVID.1A

‫‪Pg: 273 - 9-Front 21-10-20‬‬

‫המלך דוד‬

‫המתנה‪...‬‬
‫ההתגברות על הדחף הפנימי לפרוץ אל מול האויב נראית קשה‬

‫מנשוא‪ .‬כל החושים צועקים בלבבות‪" :‬זאת התאבדות"‪.‬‬
‫האויב מתקרב‪...‬‬

‫הידיים האוחזות בכלי המלחמה מתהדקות על הניצבים‪ .‬זיעה‬
‫קרה שוטפת את גבי הלוחמים‪.‬‬

‫המחשבות דופקות בראשי האנשים‪" :‬חייבים לקום ולתקוף‬
‫עכשיו"‪ ,‬נלחמות בכוח באמונת הלבבות‪" :‬כך ציווה ה'"‪.‬‬

‫רעש חצוצרות האויב נשמע קרוב מאוד‪ ,‬קול דפיקות הלבבות‬
‫מתגבר על רעש הלמות החרבות‪ ,‬שמכים האויבים במגנים להפחיד‬

‫את האויב‪.‬‬
‫כל כוחות הנפש רוצים להציל את הגוף מהמוות הבטוח‪ ,‬לפרוץ‬
‫למול האויב‪ ,‬קורעים את תוככי ליבות הלוחמים‪" :‬עכשיו הזמן‪,‬‬
‫לפני שיהיה מאוחר מדי"‪ .‬נבלמים על ידי חומת האמונה‪ ,‬שביצר‬

‫בליבם ָ ּד ִוד המלך‪.‬‬
‫נשימות חרישיות‪" :‬מאין יבוא עזרי"‪ ,‬צועקים החושים‪ ,‬הממאנים‬

‫להמתין‪.‬‬
‫"עזרי מעם ה'‪ ,‬עושה שמים וארץ"‪ ,‬עונה האמונה‪.‬‬
‫"עוד קצת‪ ...‬עוד רגעים ספורים‪ ...‬אסור לנו להיכשל‪ ...‬אין לעבור‬

‫על הציווי‪ ...‬ברצונו נצליח או ניכשל‪"...‬‬
‫ָ ּד ִוד ממתין‪ ,‬חש בלבבו את ליבות לוחמיו‪ ,‬מעריץ את אנשיו על‬

‫כוחות הנפש העצומים‪ ,‬המאלצים את הגופות להמתין‪.‬‬
‫מטרים ספורים מבדילים בין הצבאות‪...‬‬

‫קולות הבכאים נשמעים כצורחים‪" :‬עכשיו‪"...‬‬
‫"עוד שניות מספר של המתנה"‪ ,‬חושב ָ ּד ִוד‪ .‬ידו האוחזת בניצב‬

‫חרבו מתהדקת‪ ,‬זיעה מלחלחת את כפות ידיו‪.‬‬
‫קול דריסת מגף של האויב נשמע באוזנו‪ ,‬המגף הדורס את‬

‫העשבייה במרחק הושטת אצבע מפניו‪...‬‬

‫‪273‬‬