Page 432 - MOTIV-HMELECH DAVID.MOTIV-HMELECH DAVID.1A
P. 432

‫‪Pg: 432 - 14-Front 21-10-20‬‬

                                                                  ‫האוצרות האבודים‬

‫קול תרועת חצוצרות נשמע על שפת נהר הירדן‪ .‬כל שבט יהודה‬
‫ובראשם ֲע ָמ ָ ׂשא בן ֶי ֶתר‪ ,‬הלכו להקביל את פניו של המלך השב‬
‫מגלותו‪ ,‬ללוות את המלך לעיר ממלכתו ירושלים‪ .‬המלך ָ ּד ִוד לבוש‬
‫בבגדי מלכות רכוב בידי אנשיו על גבי אפריון מלכותי‪ .‬רוח חרישית‬
‫מרקידה את צמרות העצים‪ ,‬מכופפת את קני הסוף כמשתחווים לפני‬
‫מלכם‪ .‬רחש הנהר מתמזג בקולות השירה של העם המתאספים על‬
‫גב הנהר לקבל את מלכם השב‪ .‬קרני השמש מאירות מבעד לעננים‬

      ‫הגבוהים‪ ,‬מפיצות מזיוון על השיירה המתקרבת לשפת הנהר‪.‬‬
‫"אדוני המלך ָ ּד ִוד יחיה לעולם!" נשמעה קריאה רמה‪ .‬מתוך סירה‬
‫על שפת הירדן הופיע ִׁש ְמ ִעי ֶבן ֵּג ָרא‪ ,‬קד ומשתחווה לפני המלך‪.‬‬
‫"יחי אדוננו המלך ָ ּד ִוד לעולם!" קורא בקול‪ .‬אלף איש מבני שבט‬
‫בנימין ליוו את ִׁש ְמ ִעי ֶבן ֵּג ָרא לקבלת פני המלך‪ ,‬ואיתם ִצי ָבא עבד‬

             ‫ְמ ִפי ֹב ֶשת בן ְיה ֹו ָנ ָתן בן ָׁשא ּול‪ ,‬בניו ועבדיו של ְמ ִפי ֹב ֶשת‪.‬‬
‫"יבוא אדוני המלך ואנשיו‪ ,‬ואעביר אותם בסירות אשר הכינותי‬
‫לכבוד המלך"‪ ,‬אמר ִׁש ְמ ִעי תוך שהוא משתחווה על פניו ארצה‪.‬‬
‫"אל נא יזכור אדוני המלך לעבדו את אשר עשה‪ ,‬את אשר דיבר סרה‬
‫במלך ישראל‪ .‬הלוא לא רק אני‪ ,‬עבדו של המלך‪ ,‬חטאתי למלך‪.‬‬
‫יקבל נא המלך את חרטתי ואת בקשת המחילה מעבדו ואשוב לשרת‬
‫את אדוני המלך‪ .‬באתי ראשון לבקש את מחילת אדוני המלך מכל‬

         ‫בית יוסף! אנא יסלח לי אדוני המלך!" שח ִׁש ְמ ִעי בתחינה‪.‬‬
‫מבין אנשי המלך יצא ַא ְב ַשי בן ְצר ּו ָיה‪ ,‬חרבו לטושה בידו‪ ,‬זעם‬
‫כיסה את פניו‪" :‬היום יוסר ראשך מעליך שמעי‪ ,‬יען אשר קיללת את‬
 ‫משיח ה' בבורחו מירושלים"‪ַ ,‬א ְב ַשי החל להתקדם לקראת ִׁש ְמ ִעי‪.‬‬
‫"עצור!" קרא ָ ּד ִוד‪" .‬מה לי ולכם‪ ,‬בני ְצר ּו ָיה‪ ,‬כי תהיו לי לשטן?‬
‫היום יומת איש בישראל?! כי הלוא ידעתי‪ ,‬כי היום אני מלך על‬
‫ישראל‪ .‬יום שמחה הוא לנו! לא יום נקמה! יום בו משיבים ישראל‬
‫את מלכם לתוכם! נשבע אני לך‪ִׁ ,‬ש ְמ ִעי ֶבן ֵּג ָרא‪ ,‬כי יען אשר שבת‬

                                   ‫בתשובה וביקשת מחילה‪ ,‬לא תמות"‪.‬‬
‫ַא ְב ַשי נסוג לאחוריו‪ ,‬משיב את חרבו לנדנה‪ ,‬מביט באיבה ב ִׁש ְמ ִעי‪.‬‬

                                                                           ‫‪432‬‬
   427   428   429   430   431   432   433   434   435   436   437