Page 448 - MOTIV-HMELECH DAVID.MOTIV-HMELECH DAVID.1A
P. 448
Pg: 448 - 14-Front 21-10-20
האוצרות האבודים
כלפי ארמון המלך .ענן שחור משחור נטול קרני אור כאפלת מצרים
מחשיך את זיו הבוקר ,המנסה להפציע ,לגרש את חשכת המוות.
הענן ניצב מעל העיר כמלאך חבלה עצום השולף חרבו ,המבקש
להשמיד את ירושלים .התרומם הענן מעל לגורן ֲא ַר ְו ָנה היבוסי,
מבקש למחות את העיר הקדושה במחי יד .כמלאך המוות המבקש
לכלות את הכול ,נראה הענןּ ָ .ד ִוד נושא עיניו למרום ,חש איך דמו
קופא בקרבו ,כמקשת קרח המקפיא את לשד עצמותיו וליבו .קול
צריחה בוקע מקרבו ,כמתחתיות ארץ ,בוקע ועולה מתוך המקום
החבוי במעמקי הנפש .ידיו אוחזות בשקו ,קורעות את מלבושו
העוטה את בשרו ,מגלה את ליבו" :א-ו-י "........עולה הצעקה,
בוקעת את השמים ,דופקת וטופחת על שערי הרחמים" .א-ו-י......
הנה אנוכי חטאתי ואנוכי העוויתי" ,צועק כלפי השוכן במרומים,
"ואלה הצאן ,מה עשו?!" בוכה ָ ּד ִוד בצער על קרבנות המגפה.
"תהי נא ידך בי ובבית אבי!!!" קורא בקול ,מתחנן על עמו ישראל,
מנסה להעביר את הגזרה אליו.
דקות ספורות חלפו ,דקות הנראות כנצח .דלת חדר המלך נפתחה,
ובפתחה ניצב גד הנביא ,מביט ב ָ ּד ִוד שעדיין ניצב קפוא על עומדו,
רואה את גופו של המלך רועד ועיניו פעורות לרווחה ,מביעות את
אימת הזוועה שחזה .החוזה מתקרב למלך העומד על עומדוּ ָ ,ד ִוד
לא חש בכניסתו של הנביא לחדרו .גד מניח יד רכה על כתפו של
המלךּ ָ .ד ִוד ננער מהזוועה" :אדוני המלך" ,לוחש" ,התעשת נא,
אדוני המלך! יש לך מה לעשות .דבר ה' היה אליי לצוות את אדוני
המלך להעלות עולה".
"להעלות עולה? היכן?" תמה המלך" ,היכן הוא מקום המזבח?"
"היכן ש'-הוא' עומד ,בגורן ֲא ַר ְו ָנה היבוסי" ,לחש הנביא ,מצביע
באצבעו אל הענן השחור.
המילה 'הוא' העבירה רעד מקפיא בגופו של המלך.
448
